מרגיש בודד ועצוב, איך להאמין שאני אדם טוב?

שלום אנשים יקרים,

אני מוצא את עצמי מיואש ומתוסכל, אני פשוט חייב לפרוק כי ממש כבד לי לשמור הכל בפנים. מקווה שלא ארוך מדי, אני פשוט נותן לעצמי לפרוק פה קצת.

אינני רוצה להכביד עליכם, אבל אולי יש פה מישהו שמכיר קצת את מה שאני מרגיש ויכול לתת לי עצה מועילה או זווית ראייה חדשה שתסייע לי להשתלט על הרגשות שלי.

אני מרגיש שאני לא בן אדם טוב. אני מרגיש נטל על כל הסביבה שלי - תמיד הרגשתי כך.
אני לא יכול אפילו לדמיין את עצמי שמח, אני מרגיש שלא מגיע לי.
חנוק לי בגרון, בא לי פשוט לשחרר צעקה עם כל הכאב, אבל אי אפשר פשוט לצעוק. אז אני נשאר בשקט ומנסה להראות לכולם שהכל בסדר.
איך אני לוקח שנאה עצמית והופך אותה לאהבה? איך אני מגייס אנרגיה כדי לחיות את החיים האלה ולא רק לשרוד? למה ברור לי שלכולם מגיע להיות שמחים ומאושרים אבל לעצמי אני מרגיש שאני לא ראוי? למה אני מאמין למחשבות האלה שאומרות לי שאני לא טוב? למה אני כל כך צעיר ומרגיש כל כך מבוגר?
כואב לי להאמין באלוהים כי אני מרגיש שהוא לא אוהב אותי. כואב לי להאמין שאין אלוהים כי אז אפילו לכאב אין משמעות.
אני מפחד מהחיים ואני מפחד מהמוות. מפחד להרגיש, מפחד לא להרגיש.
אני מחפש מקום בתוך הנשמה שלי ששם אני יכול להיות רגוע, אבל לא מוצא.
אני שם בשביל כולם, אני רואה את הכאב של אלה שמסביבי, אני מרחם עליהם אבל לא על עצמי.
אין לי חשק. אין לי כוח. אני מרגיש כמו טעות.
אני מרגיש שמגיע לי להיענש בחומרה על כל טעות שעשיתי בחיים.
אני מרגיש מאוד לבד, אני משדר לעולם שהכל בסדר, אבל אני מרגיש מת מבפנים.
איפה התקווה? איפה המנוחה? אני לא יודע איפה לחפש.
אני מבולבל מהחיים.
אני ילד בגוף של מבוגר וזקן בגוף צעיר.
אני כועס על עצמי שאני עצוב.
אני כועס על עצמי כשאני שמח. מתי התחלתי להאמין שהעולם הוא מקום עצוב?
יש מקום רך בעולם? איפה הוא?
למה אני כל כך קשה עם עצמי? למה אני לא מאמין שמגיע לי לשמוח?
אני מרגיש אילם. לא מצליח להביע את הכאב, וגם לא מעיז.
אני רוצה להתעורר מחלום הבלהות שלי. אני רוצה לחבק את עצמי, אבל אני דוחה את עצמי.
אני יודע שאני שווה, אבל לא מצליח להרגיש את זה.
מרגיש שאסור לי לרצות. אסור לי לבטא, אסור לי לשתף כי זה מכביד.
אני אסיר בתוך המחשבות שלי.
אני כועס על עצמי שאני פגיע, שאני לא חזק מספיק כדי לנער מעליי את כל הכאב והעצבות.
אני כועס על עצמי שאני צריך עזרה.
אני כועס על עצמי על זה שאני כועס על עצמי.
אני כועס על עצמי שאני כועס על אלה שפגעו בי.
אני כועס על עצמי שפגעתי באנשים.
אני כועס על עצמי כשאני מרחם על עצמי.
אני כועס על עצמי כשאני לא מצליח להכיר את הטוב שבי.
איך להפסיק לכעוס על עצמי?

איך לקום בבוקר ולהאמין שיהיה לי טוב? איך לחבק את עצמי על הדברים הטובים שאני עושה במקום להעניש את עצמי על טעויות? איך להרגיש שמגיע לי להיות שמח?
איך לעצור את הכאב ששוטף אותי?