יש לי התלבטות עם המצפון והאחריות שלי לגבי אחותי מצד אחד והבעל והילדים מצד שני. אציג את עצמי. אני בת 50 נשואה ואם לשני בני נוער . ברשותי וברשות בעלי כמה וכמה נכסים והמצב הכלכלי טוב. לפני כמה שנים בזמן משבר בנשואים בעלי התעקש להפרדת רכוש וכך עשינו. כעת, על שמי בלבד, יש חנות שאני מקבלת שכ"ד וכן דירה במשכנתה,שקניתי מכסף של הירושה של הוריי, וגם היא מושכרת. יש לי אחות יותר צעירה, רווקה שעברה לגור בקירבתי(גרה בקראוון במקום יפיפה),אני מאוד אוהבת אותה למרות שקשה לי עם דרך החיים שלה. את כסף הירושה שלה היא כמעט "אכלה" ובנתיים היא לא עובדת וגם לא כל-כך מחפשת עבודה נהנת מהרגע ומהחיים.
אני עומדת לכתוב צוואה וכשחשבתי על התוכן עלתה בי מחשבה לתת לאחותי(באים אלך לעולמי) את האפשרות להנות מהדירה שרכשתי מכספי הירושה, אם זה לקבל את שכה"ד או לגור בה עד סוף ימיה, בכל מקרה לתת לה את הזכות הזו וזה מהדאגה שלי לעתידה (בלי עבודה,בלי כסף ) . יש לי בעיה עם המצפון. מצד אחד אני מרגישה אחריות אליה (היא בת 49) ולא ממש התבגרה,מצד שני מרגישה אולי אני לא ישרה עם בני ביתי שהם יפתחו את הצוואה ויתחרפנו,איך העזתי ???? עלי לציין שייש לי עוד שני נכסים משותפים עם בעלי ולבעלי יש עוד מקורות, הילדים גם הם די מסודרים בס"הכ עם כל מה שייש .ובכל זאת יש בי מעצור כבר זמן רב . ההתלבטות עם אחותי היא הדאגה לכך שהיא מתבגרת והיא עצמה לא משקיע מחשבה לעתידה ומתנהגת בחוסר אחריות כלפי עצמה, וקשה לי המחשבה שהיא אולי תחייה באשפתות(עזרה כספית בתור ירושה אינה רלוונתית) יש למשהו עיצה טובה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות