אני אהיה לבד לנצח

שלום, אני בן 16 וגר בירושלים, והנה הסיפור של החיים שלי: היסודי הייתה תקופה טובה בשבילי, נהניתי מאוד והיה לי חברים, תקופה טובה, אבל בכיתה ז הכול התחיל להידרדר, יש לי חרדה חברתית ככה שכל מיפגש עם אנשים הוא סבל בשבילי, עליתי לכיתה ז והכול היה בסדר עד שפגשתי ילד בכיתה שלי שהתחיל לרדת עליי על זה שאני מכוער ושאני לובש בגדים של הומלס ועוד הרבה דברים בקיצור התעלל בי, גם סבלתי שם מבריונות פיזית, ומעוד הרבה ילדים שהתעללו בי, בקיצור, עברתי שם התעללות פיזית מינית ומילולית ואז התחלתי ללכת עם קפוצ'ון כל הזמן וילדים כל הזמן הורידו לי אותו והתעללו בי, יש לי עוד הרבה דברים לפרט על הבריונות אבל אין צורך בכך, ואז יום אחד החלטתי שזהו, אני לא סובל יותר ואני לא אתן שיתעללו בי יותר ואני מתחיל להתלבש יפה כי החברה של היום שופטת על פי בגדים והתחלתי לטפח את עצמי בשיער ובבגדים, והפסקתי לבוא לבית ספר באמצע כיתה ז ואז התחיל עניין של רווחה עובד סוציאלי ומאז נהייתה לי רווחה בחיים, שנה וחצי ישבתי בבית ולא הלכתי לבית ספר ואחרי חצי שנה שהייתי בבית, הכרתי ילדה שהייתה אהבת חיי הכרתי אותה באתר סטיפס למי שמכיר, היינו ביחד שנה וחודש וזאת הייתה התקופה הכי טובה שהייתה לי בחיים, אבל אז היא ניפרדה ממני בהודעה וחסמה אותי מכל מקום אפשרי ושלחה את חברות שלה לרדת עליי ככה שהכול נהרס לי, פה אנחנו כבר בסוף כיתה ח והמשכתי בחיים בלעדיה, היה קשה אבל המשכתי, ואז כל כיתה ט הייתה פשוט בזבוז אחד גדול שלא עשיתי בשנה הזאת כלום אז אין מה לפרט כאן, הכרתי נשים שפגעו בי והבנתי שנשים זה עם מרושע ושיש לי חשק עז לרצוח אותן בעינויים, אבל זה לא מה שחשוב כאן, הנה הגיעה התקופה של כיתה י ( אני בן 16 בכיתה י כי השאירו אותי שנה בגן אני אמור להיות כיתה יא אבל בגלל שנשארתי שנה בגן אז אני כיתה י) ואין לי איך להמשיך מכאן, אני לא בבית ספר שאני עם החברים שלי מהיסודי כי הרווחה שמו אותי בחינוך מיוחד, אני לבד, נשים דוחות אותי כי הן מרושעות, ובכל זאת יש לי תחביב אחד בחיים שאני מאוד אוהב, אומנויות לחימה, אני לומד ג'יו ג'יטסו ברזילאי ואומנויות לחימה זה כל החיים שלי וזה מה שאני רוצה לעסוק בו שאגדל, למרות הפחד שלי מכאב אבל אני אתגבר על זה, אין לי איך להמשיך את החיים אני אבקש מהעובד הסוציאלי שלי לעבור לבית ספר עם החברים שלי, חברה לא תהיה לי בטח לא כמו שהייתה לי הקודמת שהייתה החברה הראשונה שלי, ואין לי כיוון בחיים כי אין לי למה לחיות וגם יש לי המון עניינים עם הרווחה אתם לא מבינים כמה אפילו כל הזמן בתי משפט ובגלל זה אם מכונית תידרוס אותי למוות, לא אנסה להילחם להישאר בחיים כי אין לי למה לחיות, ולכל אלו שעומדים להתייפייף ולהגיד לי שהכול יהיה בסדר בלי לנמק, תחסכו לי את הקשקושים שלכם, אני מבקש לענות לי כאן רק תשובות מהלב ואמיתיות