האם חתונה תהרוס או תבנה את חיי?

ארוך אבל בבקשה תקראו צריך אתכם. הבנתי שבן אדם בוחר את הסביבה שהוא חי בה ושגם במידה מסוימת תשפיע עליו. אני גם חי בסביבה יחסית דתית אז זאת יותר השפעה מאצל חילונים בקטע של ציפיות ומעמד יעני בקטע של חתונה וילדים. הבנתי עם הזמן שגם אחרי שמתחתנים אז החברה מצפה שיהיה לך ילדים, ואחרי שיש לך ילדים אז היא מצפה לעוד ילדים. תמיד יש לה דרישות. חברה השוואתית. לא מכליל, אבל בגדול זה ככה. ואצלי במשפחה הגרעינית והמורחבת מי שלא נשוי ועם ילדים אז הוא קצת פחות מהשאר. טמטום. מצד שני ובמנותק מכל ההשפעה של הסביבה, אני שואל על מהות חיי ורצונותיי. וואלה ילדים זה נחמד והכל, ומי כמוני אוהב ילדים, אבל נראה לי מאוד משעמם ובאיזשהו מקום זה אפילו קצת ללכת אחורה ללדת ילדים. כי אתה עושה שוב פעם את מסלול חייך, מגיל 0 עד 20 שהם בוגרים. זאת אומרת 20 שנה מהחיים עכשיו להקדיש לילדים, החיים שלך משתנים דרסטי, אתה אחראי 24/7 !!! על כל המשתמע! נכפה עליך לא לקיים הרבה מרצונותיך. נראה לי משעמם בטירוף, סורי על הרציונל. מצד שני קשה לא לחיות עם מישהי ולא ללכת לישון עם מישהי אלא לבד. לבד זה גם משעמם ומבאס. אז אני מנסה לחשב את חיי בגילאים, מה יהיה עוד 5 או 10 או 20 שנה? ואיך ארגיש. אם אהיה עם בת זוג מתישהו היא גם תרצה להתחתן. ואם אהיה עם כל מיני, זה לא יבאס כל פעם להחליף? אין אהבה יציבה, או שמי צריך אחת כזו בכלל, אז בגיל 30 תצא עם בנות 20, בגיל 40 תצא עם בנות 40 וב50 תצא עם גרושות נגיד שלא מחפשות ילדים. כאילו תמיד אפשר למצוא וזה גם יותר מגוון. אז יוצא מנקודת הנחה שניתקתי את ההקשר החברתי ומה יגידו, ושואל מה עדיף בחיי. באיזה גישה לבוא? . מצד שני הרגש של לחיות עם מי שאני אוהב הוא מדהים, ונראה לי שכל הפוסט הזה הוא רק כי לא מצאתי אותה עדיין אבל גם אפחד לא מבטיח שאמצא. אז עדיף רק לחפש אותה עד שאמצא או לוותר על זה. החיים הם בחירה בין אלטרנטיבות, וצריך כח התנגדות לכל הפוסט הזה, ויש מצב שלחיות עם מי שאני אוהב, אפילו עם ילדים, "מוחק" אולי את כל הפוסט הזה. אבל... אולי אגלה שגם אם מצאתי והתחתנתי איתה וילדתי ילדים איתה, ארגיש חוסר סיפוק ושעמום. אני שואל כדי לשמוע דעות וטיפים ולקחת מה שנכון לי.