אני בת 19 עם עבר של דכאון ובעיות חוסר תפקוד...
הייתי מאושפזת בעבר בגיל 15 על רקע חוסר תפקוד קשה שבו פשוט הפסקתי לאכול להגיע לבית ספר להתקלח וכדומה...
האשפוז עזר - יצאתי מהבית והמצב השתפר פלאים... היום אני גרה בפנימיה בתכנית מעבר לעצמאות בדירה עם חמישה שותפים ואנחנו מתחזקים את הדירה לבד (מנקים, מבשלים, מכבסים וכדומה...) אבל כמובן אנחנו לא משלמים שכר דירה. קיבלתי מלגה אני לומדת במכללה ומשלימה בגרות מלאה ומתגייסת עוד פחות מחודשיים (-:
נשמע מצב אידאלי הבעיה מתחילה בכל פעם שאני חוזרת הביתה (סופי שבוע וחופשות)
אני חוזרת למצב הירוד שלי : אני לא מתקלחת לא יוצאת מהבית ישנה כל היום ומרגישה כלואה חנוקה וחסרת אונים. אני משתגעת בבית ואני לא מצליחה להוציא את עצמי מהמצב הזה. אין לי חברים בסביבה כי ניתקתי קשרים עם כולם בעקבות המשבר שהיה לי ( מרגישה שהבית לא נמצא במצב טוב. די מוזנח הורים לא מתפקדים ואין הבנה למצב)
אני עוזבת את הפנימייה ממש עוד כמה שבועות ואני מבועתת. דיברתי ושיתפתי כל גורם אפשרי אבל אין להם הצעות בשבילי. הצבא לא יכול להגדיר אותי כחיילת בודדת או משהו כזה כי הקשר עם המשפחה שלי הוא בסדר ( אוהבת אותם ובקשר קבוע איתם)
אבל אני פשוט עוד לא מוכנה לחזור הביתה זה מרגיש לי כאילו חזרתי לתקופה הגרועה שלי. מאוד חשוב לי לדאוג לבריאות שלי ולדעת שאני לא אגיע למצב שעלול לסכן את כל מה שהצלחתי להשיג בשלוש שנים האלה אני מפחדת שחזרה הביתה עלולה לעשות לי רע
מה אני לא יכולה לעשות (ממה שבדקתי)
לא יכולה לשכור דירה - מצב כלכלי לא מאפשר את זה
לא יכולה לעבור לבסיס סגור בגלל הפרופיל הנפשי
לא יכולה לעבור לדירת מעבר כי אני לא נמצאת כרגע בסיכון ועל פי טענת הפנימייה אני לא מתאימה לשם.
מזכירה שאין פה שום מצב של גורם שאפשר להאשים פשוט מצב מאוד לא מוצלח שבו אני מרגישה שהבית מעלה בי קושי. המשפחה שלי היא משפחה מדהימה וראויה להערצה
הצעות אחרות יתקבלו בברכה (וסליחה על החפירה)
תודה מודאגת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות