היי,
אני בת 29 בקרוב, בזוגיות 3 שנים, גרים ביחד, הוא מבוגר ממני, אוהבים מאוד אבל בנושא החתונה ממש לא משדרים על אותו גל וזה הולך ומתדרדר.
אני כבר אחרי שנה רציתי מאוד חתונה.
היה לי ברור בשלב מאוד מוקדם שהוא האחד ושאין לי ספקות.
מהר מאוד התברר לי שהוא צריך עוד זמן, שהוא ממש לא בשל לזה בטווח הקצר, רצה שאסיים קודם את התואר, אחר כך נעבור דירה ובכל פעם שהעליתי את הנושא צצו תירוצים חדשים וסיבות לדחייה.
בשנה האחרונה, השנה השלישית שלנו לקשר, נגמרה לי הסבלנות, מתחילה כבר לחשוב על השעון הביולוגי, ועל מצב הקורנה שגם ככה לא מאפשר לעשות שום דבר בקרוב.
הלחץ שלי מקשה עליי בהתנהלות השוטפת מולו, אני קצרה אליו מאוד, חסרת סבלנות, מאוכזבת, הפכתי להיות ממורמרת ועצובה ואני לא מצליחה לשלוט במחשבות על זה. קמה עם זה בבוקר והולכת עם זה לישון.
כל התופעות שציינתי, גרמו בתקופה האחרונה ללא מעט ריבים, שלא לומר משברים, כמה חודשים שכל דבר הופך לויכוח, בכל פעם שאנחנו מנסים לדבר אני מרגישה שיש נתק ושכל אחד משדר על תדר אחר.
אני מסבירה בצורה כנה שהשינוי בהתנהגות שלי נובע מהעובדה שהוא לא מציע ומושך אותי עם זה במקום להעריך אותי ולרצות להתחתן איתי והוא מנגד לא מוכן להציע כל עוד יש ריבים.
לטענתו איך אפשר לדבר על חתונה וילדים כשהזוגיות במצב כל כך נצפיץ ואני מנגד בטוחה במאה אחוז שהנפיצות היא 100% תוצר לוואי של הלחץ חתונה שלי והתסכול ממנו סביב הנושא הזה.
ממש מה בא קודם, הביצה או התרגנולת.
חשוב לציין שאני מטפלת בעצמי ומנסה להרגיע את הלחץ אבל לפעמים מרגישה שאין אור בקצה המנהרה ונגמרו לי התקוות והציפיות.
האם לקחת החלטה לקום וללכת או לתת לו עוד זמן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות