אני בטוחה שזה משהו שרבים עוברים, במיוחד עכשיו בתקופת הקורונה והסגרים, אבל אני באמת לא יכולה להמשיך ככה ואני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות.
סיימתי תיכון ושירות לאומי, אני עובדת מהבית אבל באופן לא קבוע כך שיוצא לי המון זמן פנוי ואני כל הזמן בבית.
הייתי רוצה ללמוד, אבל לא יודעת מה. אין לי כוח או חשק לתחביבים ואנשים, אין לי חשק לצאת מהמיטה. אם הייתי יכולה הייתי פשוט ישנה כל היום.
איך אני יוצאת מהלופ הזה? הלכתי לפסיכיאטרית, איבחנה אותי במה שכבר ידעתי שיש לי והביאה לי כדורים. הם לא עזרו, היא החליפה לי לאחרים, בינתיים גם הם לא עוזרים. אני יודעת שאני צריכה טיפול פסיכולוגי, אבל אני לא מרוויחה מספיק בשביל פסיכולוג פרטי אז אני נאלצת לחכות לפסיכולוג דרך קופת החולים (זה יקח עוד כמה חודשים כנראה). למרות שאני בכלל לא בטוחה שזה יעזור מניסיון עבר.
והכי נהדר? אין לי תמיכה מהמשפחה, אני לא יכולה אפילו לספר להורים. אמא שלי תמיד אמרה לי שאני ממציאה את החרדה שלי כי אני עצלנית ועל כל אי נוחות הכי קטנה שאגרום אבא שלי ידאג להגיד לי "גם ככה יש לנו כל כך הרבה קשיים ודאגות, אל תוסיפי לנן עוד דאגות". אני לחלוטין לבד בכל העניין.
ניסיתי לדבר עם ער"ן, אני כמובן מעריכה את כל מה שהם עושים אבל אני באמת מרגישה שסתם בזבזתי שעתיים על לחכות למענה ועל שיחה שרק עשתה לי רע.
מה עוד אני יכולה לעשות? איך אני יוצאת מזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025