חבר שלי כל הזמן נוסע עם המשפחה שלו ואני מרגישה יותר מדי לבד

היי, זאת הולכת להיות ממש חפירה אבל אני ממש אודה לכם אם תוכלו לעזור לי...
אז אני אתחיל מזה שאני וחבר שלי כבר שמונה חודשים ביחד ואנחנו מאוד מאוד אוהבים אחד את השנייה והכי כיף ומדהים לנו ביחד.
עכשיו זה קצת יתחיל להסתבך...
הייתה לי שנה, ואני ממש לא מגזימה, מהגיהנום. בערך באמצע שנה שעברה (בדצמבר) אמא שלי נפטרה בפתאומיות ואני עדיין חווה כל יום את הכאב הזה. (אני וחבר שלי נהיינו ביחד קצת אחרי זה, והאמת שהוא הכי תומך בי וכל כך עוזר לי להתמודד עם זה) גמה חודשים אחרי, הגיעה הקורונה- סגר, אי וודאות, מלא חולי קורןנה כל יום- זה גמר אותי, אני הגעתי למצב שהייתי צריכה ללכת לטיפול פסיכיאטרי כי לא יכלתי להתמןדד עם זה...
בחןפש הגדול נפגשתי הרבה עם חבר שלי, ולפעמים היינו נפגשים בים ואז היינו חוזרים אליי ברגל, מתכננים כבר מה נעשה מחר כי התכנון היה תמיד שהוא יישאר לישון, אבל תמיד קבעו לו ארוחה משפחתית ביום רביעי בערב אבל דודים שלו שהם גרים בערך שעה נסיעה ממנו, אני תמיד רציתי שהןא יישאר כי גם אני הייתי מפספסת המון ארוחות שישי משפחתיות כשהייתי נשארת לישון אצלו כולל פעם אחת את היומולדת של אח שלי בצד אחד של המשפחה, אז תמיד ביקשתי ממנו שישאר כי זה בסך הכל ארוחה באמצע שבןע אצל דודים שלו שגרים רחוק, אבל הוא אמר שהןא לא יכןל להבריז מהארוחה והביא איזה תירוץ שהוא חייב שהדוד הזה יאהב אותו ממש כי יש לו סירה ממש גדולה ואז הוא יוכל לקחת אותנו בסירה הזאת אפילו לקפריסין. אבל אני רק רציתי שהוא יהיה איתי אז הוא אמר שהוא יוכל לחזור אליי אחרי הארוחה. כמובן שאיך שהןא הגיע לדןדים שלו אז הןא שלח לי הודעה ׳זה היה טעות ללכת ממך, אבא שלי רןצה שנישאר לישון כאן׳ וברור שאחרכ כל הלילה בכיתי לבד. כמובן שהיה עוד מקרה כזה, אבל ניסיתי להעביר אןתו כאילו לא קרה כלום.
מתחילת השנה לא נפגשנו ככ הרבה בגלל הלימןדים, ואז לפני כמעט חודש הוא עשה בדיקת קןרןנה ויצא חיובי, אני הייתי בשבןעיים בידוד (ויצאתי שלילית) ואז הןא היה צריך להישאר עןד כמה ימים בלי תסמינים ןזה היה לי קשוח ברמות שאני לא יכולה לתאר אפילו, והיו לי כל כך הרבה משברים בזמן הזה ואף אחד לא היה יכול לעזור לי כי אני הייתי בבידוד בחדר... ואז אחרי שהוא גילה שהוא יצא שלילי ישר באתי אליו וישנתי אצלו ואז הוא אמר לי שהוא נוסע ביום אחרי עם המשפחה שלו לדירה שלהם בחוף אחר (שהוא כמעט שעה נסיעה ממני) והוא יחזור אחרי הסופש (ישנתי אצלו חמישי- שישי), אבל ברור שהמשפחה שלו החליטה להישאר שם לכל החופש כי יש סגר אז הם לא רוצים לנסןע יותר מדי שלא יתפסו אותם ואני פשוט נשברת פה כי אני כל כך רוצה כבר לראות אותו ואני כל כך מתגעגעת אליו ועד שיש לי הזדמנות בחופש להיות איתו כל הזמן ו׳לטעון את המצברים הנפשיים שלי׳ ביחד איתו- מה שהפסיכולוגית תמיד אןמרת לי לעשות בזמן משבר- פשוט להיות עם האנשים שעושים לי טוב ואז אני גם מרגישה הרבה יןתר טוב, אבל במקום זה אני פשוו בבית לבד ובוכה כל הזמן כי אני מרגישה שהמשפחה שלו לא נותנת לו לראות אןתי ןזה כל כך קשה לי ואני כבר לא יודע מה לעשות
תעזרו לי בבקשהה