אני לא מבינה למה רק מכוערים מתחילים איתי

רק ניסיתי למשוך תשומת לב עם הכותרת, אז היי. מזהירה מראש שזה ארוך אז אם תצליחו לקרוא הכל אני גאה בכם(:
אני לא יודעת איך לנסח בדיוק את מה שאני רוצה לשאול אז אני פשוט אכתוב מה שאני מרגישה בלי לסנן את זה- אומרים לי שאני נראת ממש טוב (חברות, משפחה, שהייתי ממש רזה בתקופה של האנורקסיה הציעו לי לדגמן וגם דגמנתי לכמה מאפרות וזה קצת קשה לי להגיד את זה למרות שהשאלה אנונימית, אבל אני מנסה לעבוד על אהבה עצמית אז אני באמת חושבת שאני מהממת. בלי קשר לחיצוניות אני מצחיקה, כיף להיות איתי, מבשלת ממש טוב, יצירתית, יש לי הרבה כשרונות ואני אינטליגנטית, רגישה ואכפתית לאחרים ותמיד אמרו לי שיש לי לב ענקי. לא למדתי ככ בבית ספר ולא היו לי חיי חברה/מיניות כי הייתי באשפוזים רוב שנות נעוריי (בערך מסוף ז עד יב) ואני כן חושבת שזה השפיע על הרבה דברים מבחינת ההתפתחות והזהות האישית שלי ובעיקר על יכולות חברתיות. יש בנות שהן פחות יפות חיצונית (זה לא הכי נחמד להגיד ונכון שיופי הוא בעיניי המתבונן אבל אי אפשר להתכחש לזה שיש סטנדרט יופי מסוים) ואני רואה שהרבה בנים שנראים טוב מתחילים איתן. יש לי גם חברות שהן לא ממש יפות אבל מתחילים איתן חתיכים שנמצאים בקרבי, יש להם שאיפות לחיים והם באמת איכותיים כאלה. אני לא כזה פעילה ברשתות חברתיות אבל לא חושבת שזה קשור כי עובדה שמתחילים איתן במציאות. חשבתי לעצמי וכרגיל התחלתי לחשוב יותר מידי והגעתי למסקנה שאו שאני משדרת משהו לא נגיש (למרות שאני באמת מנסה להיות חברותית ונחמדה, אבל יכול להיות שהחוסר ביטחון משודר החוצה) או שאני לא נראת טוב כמו שאני חושבת (שזה יכול להיות הגיוני, אבל אני רואה גם בנות שלא נראות הכי טוב שיש להן חבר אז גם אם הייתי מכוערת זו לא סיבה לזה שלא יתחילו איתי) או שאני לא הטעם שלהם (שזה גם הגיוני אבל מוזר שבחדר שלם של גברים אף אחד לא נמשך אליי ולא רוצה לפנות אליי) דיברתי על זה עם חברה והיא אמרה לי שאני חייבת להתחיל להרים את הסטנדרטים ואת הערך העצמי שלי כי באסה שאת כזאת חסרת ביטחון ושאת באמת ממש מהממת ויש לך אופי מדהים וחבל שאת נותנת לבנים כאלה בכלל חלק מהזמן שלך. אני גם יוצאת לפעמים לברים ולא מתחילים איתי לרוב. וגם מי שמתחיל במציאות אז הוא ממש לא מושך אותי (גם לא מבחינת האופי, כי באמת שחשוב לי יותר וויב, שאיפות, ואופי מאשר חיצוניות). ותמיד כזה באינסטגרם/פייסבוק אז בנים שולחים הודעה כדי להתחיל עם בנות נכון? אז לי אין תמונות באינטסה אבל בפייסבוק כן ומי שמתחיל איתי פשוט הזוי. לא קשור לזה שהם לא נראים טוב, מתחילים איתי כאלה בלי השכלה שבגיל 24 לא יודעים להבדיל בין עם לאם ואני אומרת לעצמי מה זה באמת מה שאני משדרת? שמישהו כזה חושב שהוא ברמה שלי? אשכרה מנקה בקניון איפה שאני עובדת בן 30 התחיל לדבר איתי וכולה הייתי נחמדה ("נחמדה", הייתי בן אדם. הוא דיבר איתי אז עניתי לו כי זה מה שעושים) והוא הציע לי לצאת וחפר לי מלא. גם שליח של ג'פניקה התחיל איתי, גם גברים מבוגרים, גם שכבתי עם מישהו (שהיינו ידידים בכלל אבל דיברנו על מיניות וסקס ואיכשהו זה הגיע על זה) שממש לא הטעם שלי ואחרי זה הקאתי בגללו כי חשבתי על זה שהוא אשכרה חדר אליי והתנשקתי איתו וזה עשה לי בחילה נוראית. אני לא מבינה איך אני מגיעה למצב כזה שרק הזויים כאלה שאפילו לא גוזרים את הציפורניים בידיים שלהם חושבים שאני והם באותה רמה. שוב, באמת שחיצוניות לא חשוב לי שיהיה דוגמן אבל כן שאני אמשך אליו מינית ושתהיה כימיה סך הכל. וכשמי שמתחיל איתי זה רק כאלה שאני ממש לא נמשכת אליהם, שגם אם הייתי שיכורה לא הייתי שוכבת איתם, בלי שאיפות, חסרי אינטלגנציה, בלי רישיון, שכותבים לי בווצאפ "נו אז מתי רואים אותך בובה? עם את רוצה אני אבוא לראות אותך" זה גורם לי להתחיל לחשוב שאולי אני ממש מכוערת ואין לי מה להציע, למרות שאני בכלל לא חושבת ככה. היו לי בעיות נוראיות עם עצמי. היה לי 19 לא מזמן וכל השנים האלו שנאתי את עצמי והיו לי מספר ניסיונות אובדניים, עכשיו אני באמת מנסה להשתקם ולאהוב את עצמי ולהגיד כל יום מול המראה שאני שווה מספיק וללכת עם ביטחון גם כשאני ממש לא מרגישה ככה בכלל וכאילו אני יודעת שאני צריכה לאהוב את עצמי קודם לפני שאני אהיה עם מישהו, אבל כשאני יוצאת עם חברות לבר (שלאחת מהן יש פול ביטחון והיא אומרת ליד כל הבנים כמה היא חרמנית והאחרת ממש חברותית), ואיתן מתחילים חתיכים וניגשים אליהן ומצידי שינסו להזרים אותי או משהו (אני כנראה יעיף אותם ממני), אבל אפילו זה שלא מנסים להזרים אני מנסה להבין מה לא בסדר. אולי בגלל שהן רזות ואני לא רזה מספיק בשבילם? אולי האף שלי גדול מידי? אולי אני צריכה לעשות ניתוח אף? אבל אני בכלל לא חושבת ככה, זה מה שמשגע אותי. אני באמת לא הכי רזה מקל אבל זה בסדר. האף שלי לא מזערי אבל זה בסדר. אני יפה גם ככה ולא צריכה ניתוחים, כל מה שאני צריכה זה אהבה עצמית וביטחון. אני גם אוהבת את האופי שלי, ובאשפוזים הייתי חברה של כולם וחברותית ותמיד אהבו אותי וזה משגע אותי שאני נותנת לחוסר תשומת לב הזאת של גברים להשפיע על הערך העצמי שלי, אבל בפועל כשמי שמתחיל איתי זה גברים שלא הייתי נותנת להם להיות האבא של הילדים שלי, אפילו בייביסיטר לא הייתי נותנת להם לעשות מתחילים איתי איך אני אמורה להרגיש? אני לא יודעת אם אני נשמעת שטחית או משהו אבל זה מה שאני מרגישה והייתי צריכה לפרוק את זה ואשמח לשמוע את חוות דעתכם. חג שמח(: