למה גברים מתחילים עם נשים שקטנות מהן משמעותית? להתנתק ממנו?

שלום לכולם,
קוראים לי לילי (שם חיבה)ואני בכיתה יא.
אני בקשר עם מישהו אשר גדול ממני בשלוש שנים, הוא משרת בצבא ואני עדיין בתיכון, כמובן.
אנחנו און אנד אוף, לא מצליחים באמת באמת להתנתק מאחד השני
וכאן מתחילה הבעיה.
בחיים לא היינו ביחד אבל כן הייתה סוג של מחויבות וגם כן כאשר היינו "ידידים"(אני רוצה להגיד ידידים אבל ברור לי שתמיד היה, יש משהו מאבר).
המילים לא תואמות למעשים. אני מבינה שהוא בצבא והכל ושהוא באמת עסוק.
הוא אמר המון פעמים שאם הוא לא היה בצבא הוא היה רוצה באמת לנסות את זה אבל הוא גם טיפוס מתוסבך בכללי, קשה לאכול אותו ואני לא יודעת אם זה מתאים לי בכללי להיכנס לכל.. זה כי אולי זה גדול עלי.
נפגשנו אתמול, אחרי חודשיים שלא.. הרגשתי שאין לי כמעט עניין במשהו שהוא אומר ובפרט,בו.
שמרתי על יחסית מרחק פיזי ממנו והרגשתי שהחיוך שלי לפעמים היה מאולץ וזה גרם לי להרגיש פשוט.. נוראי במילים פשוטות.
הוא גם צחק עלי כמובן בציניות ולא ראיתי את זה באופן מצחיק אלא כזלזול בדברים אשר חשובים לי. סיפרתי לו את הרצון שלי להיות בסיירת מגב והרגשתי שהוא מוריד אותי וזה לא היה נחמד, בכלל.
לאורך כל הסיבוב אשר עשינו הוא לא הפסיק להסתכל עלי ואני הייתי עסוקה בכל הדברים האחרים חוץ ממנו. הרגשתי שאני מתרחקת ממנו, מאוד וזה היה קשה לי כי הייתי בטוחה שיש חיבור מאוד, לזה אני רגילה.
בסוף אמרתי לו שאני חושבת שלטובת שנינו נשמור מרחק ונפסיק להתכתב בעיקר(לא יוצא המון פעמים לראות אותו בגלל הצבא ויש לו גם את החיים הפרטיים שלו ואני מכבדת, מבינה לגמרי).
הוא לא רצה והוא אמר לי לחשוב על זה אז אני אמרתי כתגובה שלחשוב על זה ,זה מזלזל בעייני ואני לא אקח את הזמן בהחלטה הזאת.. ידעתי שביאסתי אותו מאוד, ראיתי את זה על הפנים שלו וזה .. צבט לי בלב והדבר האחרון שרציתי לעשות זה לפגוע במישהו ועוד שקרוב אלי.
אבל להתנתק ממנו נראלי זה הדבר הנכון, עם כל הכאב בדבר. אנחנו פשוט לא מצליחים להיות ידידים והוא כל פעם מאכזב אותי מחדש.
אני דוחה כל בן שמסתכל לאברי כי אני מרגישה עדיין סוג של מחויבות כלפיו, לא יודעת להסביר בדיוק. אני מקווה שאתם מבינים את הנקודה.
אז הוא כן קצת תוקע אותי בלהמשיך הלאה.
אין יותר מידי רגש, לא היה כי לא אפשרתי יותר מידי אלא נמנעתי.
אבל הוא כן עשה לי המון טוב, המון צחוקים וחיוכים שלא נגמרים. הייתה לי תקופה מאוד טובה איתו אז זה לאבד גם חבר קרוב שזה תמיד קשה.
איך אני יוצאת מי זה כמו שצריך? עשיתי לנכון לדעתכם? אין סיבה להישאר בקשר נכון? זה פשוט לא מוביל למשהו!
אשמח מאוד לשמוע את מה שאתם חושבים ואם אתם חולקים עלי גם כן.
יש לי עוד משהו קטן על הלב, למה גברים מתחילים עם נשים אשר קטנות מהן? כי יש להם נקודת פתיחה מוקדמת עליהן? יתרון?
יוצא שגברים שגדולים ממני מתחילים איתי יותר מאשר בגילי, אפילו גברים אשר 20+.
אבל שהם שומעים את הגיל שלי זה עדיין לא מרתיע אותם וזה מעורר בי מחשבה.
אני לא לקחתי את זה לכיוון כמו שרובם אומרים שהם כנראה רואים רק דבר אחד, רוצים כי מה גבר שגדול ממני בכמה שנים כבר רוצה באמת, בהתחשב בגיל.
לקחתי את זה לכיוון של להאמין להם ואולי אני באמת נראית בוגרת ויש לי ראש על הכתפיים וכו כמו שהם אומרים.
תודה רבה מראש! וסליחה על המגילה, יודעת שזה מעייף.