היי , אני בת 19 עודמעט , ישלי חבר כבר שנתיים ושנינו בצבא כבר חצי שנה .. מאז שהתגייסנו הקשר שלנו השתנה .. לפני הגיוס מעולם לא היו לי ספקות באהבה שלו אליי או באהבה שלי אליו . שנינו תמיד אמרנו צבא זה המבחן האמיתי שלנו כזוג מעולם לא חשבתי שיהיה לי קשה כל כך .. הגעגועים כואבים כבר ולא עושים טוב לקשר שלנו .. והעובדה שאני לאט לאט מבינה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו .. זאת אני שרודפת אחרי הזמן שלו ושואלת אותו תמיד מתי הוא סוגרת וככה קובעת מתי אני יסגור שיצא לנו באותם תאריכים .. ואני תמיד מתקשרת רק כדי לשמוע שהוא ממש עייף ואין לו כוח בכלל לדבר .. אני מבינה שיש לו תפקיד קשה של עבודה כל היום הוא ב5 בבוקר והולך לישון ב 10 11 כל יום וזה מתיש אותו והעבודה עצמה מתישה אותו אני מבינה את זה אבל עד כמה כבר .. אני תמיד התקשרתי הרבה וסמסתי הרבה ובשלוש יום אחרון נתתי לו ספייס ואמרתי שאני יפסיק לסמס כל כך הרבה ולהתקשר כל כך הרבה . רק כשהוא התששר עניתי וכשהוא סמס עניתי וזהו . שאלתי אותו עם זה בסדר והוא אמר שכן שטוב לו שהוא מרגיש טיפה חופשי ושלא יוצא מצב שאני לא מתקשרת בזמן הלא נכון ואז הוא גם לא מוציא עליי תעצבים שלו . הוא גם לא מקנא כבר .. כי הוא אומר אני שמח שיש לי חברה כזאת יפה שכולם מתחילים איתה . אבל כשהוא שומע בנים לידי ישר מתעצבן וצועק עליי שאני ילך לבית מה אני עושה איתם בכלל וכאלו . אני רוצה שהוא ירדוף אחריי !רוצה להרגיש נחשקת ממנו! שהוא צריך אותי יותר ממה שאני חושבת ! רוצה שירדוף אחרי הזמן שלי ! ולא שזה יהיה הפוך... מה עושים במצב כזה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות