בזוגיות עם גרוש פלוס אחד ומתלבטת. מה לעשות?

היי :) אני (רווקה) בזוגיות כבר כמעט שנה עם גרוש פלוס אחד (בן 4). הוא במשמורת משותפת. הבן זוג שלי מהמם, יש הרבה אהבה בינינו, הילד שלו מתוק, לכאורה הכל בסדר. אבל... יש לי בעיה גדולה מאד עם החינוך שלו. הבן זוג שלי בן אדם שמאד מנסה לרצות אנשים. חשוב לו להרגיש אהוב. הוא מפחד להכנס לעימותים ולא יגיד את האמת לאנשים, העיקר שיאהבו אותו (זה לדיון אחר כבר..) ויש לו מלא רגשות אשמה על הגירושין (שקרו לא מיוזמתו ולא בגללו..), הוא מאד מפנק את הבן שלו, ולפעמים אני מרגישה שהוא נותן לילד שלו לנהל אותו ושהוא נהפך ל״סמרטוט״ מולו. הוא מפחד להגיד לו לא. הוא מפחד שהילד חס וחלילה יבכה או יתלונן או יתבכיין (גם אם זה מפינוק ותשומת לב), מתייחס אליו כמו לדבר הכי עדין וחסר אונים בעולם (כמו לתינוק), מילה שלו היא לא באמת מילה מולו. הוא יכול להגיד לו משהו שנשמע כאילו כגבול, כמו למשל בלילה כשהוא אומר לילד ללכת למיטה. אבל אז כשהילד מותח גבולות וקם מהמיטה, הבן זוג שלי מעודד את זה. ואומר שהוא שמח לראות אותו. ושיבוא להצטרף אלינו לסלון (בשעה מאוחרת...). הילד שלו חמוד, אבל אחרי שאני יום שלם מעניקה לו את כל התשומת לב שבעולם, אני רוצה גם זמן לבד עם בן הזוג שלי. ומבחינתו... להיות כמה שיותר עם הילד. הבן זוג שלי מאד חרדתי כלפי הילד שלו. הוא לא נותן לו לעשות דברים בעצמו, ולא פותח אותו לעולם. הוא נדבק אליו. אפילו בנסיעה ברכב, הוא מחזיק לו את היד כל הדרך. (דברים שלדעתי יגרמו לילד לחשוב שלא סומכים עליו, ולא יאמין בעצמו, ויהיה מפונק, תלותי ולא עצמאי). למשל הבן זוג שלי לא לוקח אותו למקומות כמו סופר כי הוא אומר שהילד יבקש מלא דברים לקנות (ובגלל שהוא לא יודע להגיד לו לא, הוא פשוט מונע ממנו את החוויות והגירויים). הוא לא לוקח אותו לטיולים כי לילד ״קשה״ והוא ״לא יוכל להתמודד עם זה״. אם הילד מבקש משהו- הוא תמיד יקבל. לא משנה מה זה. יש ימים שהוא אוכל 4 גלידות ביום. הוא פשוט עושה מה שהוא רוצה. אין גבולות! אני עם ניסיון של שנים בטיפול בילדים, ואני מאד אוהבת ילדים וכנראה אעסוק בזה בעתיד. ובגלל זה, הכי קשה לי בעולם לראות מהצד את ההתנהלות והחינוך הכושל, כשאין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי לעזור. יש לו אמא... וזה לא מקומי. ואם אני אומרת משהו, הבן זוג שלי מתגונן. הילד באמת סובל היום מהרבה בעיות רגשיות וחוסר ביטחון. הוא תלותי. בוכה מכל שטות. לא עצמאי. מתעסק כל הזמן בלעשות מניפולציה כדי לקבל מה שהוא רוצה והוא תמיד מקבל. אומר סתם ככה ״אני מפחד. קשה לי. אני עצוב לא כיף לי איתך״ , סתם. כדי לקבל תשומת לב. והוא מקבל. הבן זוג שלי לא עומד בפניו. הילד הזה מקבל חום ואהבה ותשומת לב כמו שלא ראיתי בשום מקום. הוא לא מסוגל לשחק לבד או להעסיק את עצמו, אז תמיד כשהוא נמצא, אני או הבן זוג שלי צריכים כל דקה לשחק איתו ולמצוא לו פעילויות. הוא פשוט לא יודע להיות לבד לדקה. הוא לא מתעניין בשום דבר, אין לו עולם תוכן משל עצמו. כל מה שמעניין אותו זה תשומת לב ופינוק. הוא יודע ללחוץ על הנקודות המדויקות, למשל הוא אומר לבן זוג שלי שלא כיף לו איתו. ושהוא לא רוצה להיות אצלו ושהוא רוצה ללכת לאמא שלו. והבן זוג שלי כמובן קונה את זה ומרגיש מאד רע עם עצמו ואז נותן לו כל מה שהוא רוצה. באמצע הלילה הילד מתלונן שכואב לו משהו, כמובן שזה שקר, כדי להגיע למיטה שלנו. (זה פשוט קורה כל פעם מחדש, אני כבר מזהה מתי זה שקר) וכמובן שהוא מקבל את מבוקשו. ולי לא נעים שישן איתנו במיטה. אני רוצה זמן לבד עם הבן זוג שלי. הילד מקבל על כל יום שהוא אצלנו- מתנה והפתעה. הוא למד מזה שעל כלום- מקבלים מתנה. פעם קניתי לו משהו (כמובן שלכבוד אירוע ולא סתם... אני לא אתן כל פעם סתם ככה מתנות. לדעתי זה מעולה לתת חיזוק חיובי כדי לעודד התנהגות חיובית אבל לא סתם על זה שהוא ״חמוד״) והילד, במקום לומר תודה, שאל- מה, אני מקבל רק מתנה אחת? אם אנחנו הולכים לחברים עם הילד, הוא לא מוכן לעזוב את אבא שלו ומההתחלה עושה פרצופים נעלבים ומתחיל לבכות שהוא רוצה הביתה. והבן זוג שלי נכנע. תמיד. לפעמים אני מרגישה רע שאין לי סבלנות לילד הזה יותר. אבל אני יודעת שזו לא אשמתו.. והכל מגיע מחינוך. מההתחלה הנבואות שלי לגביו התגשמו... לא צריך להיות גאון כדי להבין שחינוך כזה (או חוסר חינוך) יגרום לילד לנזקים. אני מפחדת שזה יחמיר בעתיד. אני רוצה ילדים משלי. אני מפחדת שהפערים בחינוך ביני לבין הבן זוג שלי יגרמו לנו לריבים בלתי נגמרים. אפילו ברמה של- לי חשוב שילדים ירכשו השכלה בבית הספר, ואת הבן זוג שלי זה לא מעניין ומבחינתו שיפרשו מהלימודים. מה עושים כשזה מתנגש? הוא כזה עקשן. הוא לא מוותר על כלום. יש לו מלא אגו. ואם הוא יכנע כל הזמן לילדים שלנו? לא ישים גבולות? אני חושבת שזה יגרום לילדים לא לכבד אותו.. ולי זה בטוח מוריד ממנו. אני רואה אותו כפחות גבר במצבים האלה. ואני לא יכולה לדבר על זה איתו כי הילד שלו זה נושא רגיש והוא ייעלב. הכי קל לתת לילד כל מה שהוא רוצה ולא להתמודד עם הקושי בלקחת אחריות ולשים גבול, אבל בסוף יצא שאני אהיה הרעה, והוא הכייפי והטוב. וזה לא הוגן. ואני מפחדת שהילדים שלי יקבלו השפעה רעה מהבן שלו. אני מעכשיו חושבת על זה שאני ארצה שהילד שלו יהיה כמה שפחות עם הילדים שלנו... אני לא ארצה להשאיר אותם לבד איתו... ואני לא סומכת על הבן זוג שלי שיהיה לבד עם הילדים. מחשש שיעשה איתם אותו דבר. זה סוג כזה של חינוך שמלמד את הילד שהוא הכי מושלם ויפה בעולם, ויכול לקבל כל מה שהוא רוצה מתי שהוא רק רוצה, ואני פשוט לא מאמינה בזה. אני מאמינה בחינוך של נתינת חום ואהבה ותמיכה רגשית, אבל כן ללמד גבולות ולשמוע ״לא״ כשצריך, ולהתמודד עם זה. להיות עצמאיים, לתת להם כלים אבל לשחרר אותם כדי שידעו להתמודד עם העולם כשהם לא יהיו איתנו. רק ככה הם יהיו חזקים.
מה אני יכולה לעשות? זה הכל בראש שלי ואני חושבת יותר מידי? צריכה לשחרר?