יש לי בעיה קצת מוזרה.
אני רווקה כבר כחצי שנה, לאחר קשר ארוך שהדרדר עם הזמן עד שדעך. אני די מרוצה מהפרידה. הבעיה היא, שדווקא כשהכל מתחיל להסתדר, וכשאני מאד שמחה שהעבר נשאר מאחור, מתחיל לצוץ הצורך בבן זוג, מישהו להעניק לו ולקבל ממנו אהבה.
אין לי הרבה חברים במסגרות שלי (לימודים, עבודה), אז אני לא מכירה הרבה בחורים לעומק. לפעמים אני מרגישה שגם כשהמראה שלי מוצא חן בעיני בחור, ברגע שהוא מגלה את האופי שלי כביישנית ו-awkward (או קולט את זה איכשהו מרחוק), הוא לוקח צעדים אחורה. למרות שהקשרים הקודמים שלי היו ארוכים, הרגשתי שהחברים לשעבר שלי גם לא היו בסדר עם זה, על אף שהם חיבבו בי צדדים אחרים.
הייתי כל כך שמחה לתקן את הפן הזה של ביישנות/מוזרות באופי שלי. יש בחורים מדהימים בלימודים, למשל, שהם בפירוש כל החבילה של בחורים נאים ומוצלחים וחכמים, ואני פשוט מרגישה חסרת ביטחון ומוזרה מכדי להתחיל איתם, אפילו במבט. ונגיד שאני מסתכלת עליהם, מה שעובר לי בראש זה: אולי אני לא נאה בעיניו, ואם כן, הוא יחשוב שאני מוזרה, ואם לא, הוא בטח מחפש רק סטוץ, ואם הוא ירצה איתי קשר, אולי הוא דפוק בעצמו? וככה אני נשארת עם המחשבות ובודדה מבחינה רומנטית. אין לי בעיה להיות רווקה עד שאעבוד על עצמי ואמצא מישהו ראוי. ואני לא מתכוונת להתפשר על מישהו שאני מחשיבה כפחות טוב ממה שאני הייתי מאחלת לעצמי.
מה עושים? איך "משפרים" את האופי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025