גדלתי בבית דתי להורים מאוד הדוקים בדת.
הלבישו אותי בבגדים צנועים ועם השנים שגדלתי,
לבשתי את מה שהייתי חייבת וחונכתי ללבוש. חצית וחולצה ארוכה.
בגיל ההתבגרות הבנתי מהמשפחה שגברים, ומערכת יחסים ומין הם אסורים כל עוד אני רווקה.
נאלצתי רק להסתכל על בנים ולהתאהב בהם מהצד,
נכנסתי לדיכאון כי לא הבנתי למה אני חייבת ללבוש צנוע,
למה אסור לי להיות עם גבר ולמה אסור לי להסתכל על זוג שמתנשק.
קנאתי בבנות חילוניות, לעומתן הרגשתי עדיין ילדה.
לא יכולתי ללבוש את מה שאני רוצה, לא יכולתי להראות את החושניות שלי ולחקור את הנושא הזה לעומק.
לא הרגשתי אישה למרות שהייתי עם חציות, חציות לא החמיאו לי ושנאתי אותן מאוד.
בערך בגיל 15 הייתה לי גישה לאינטרנט ושם ראיתי את היחסים בין גבר ואישה אבל שמרתי את זה לעצמי.
בכל פעם שראיתי גבר, או נושא על מין נשארתי מאופקת והתעלמתי מהנושאים הלאה בגלל חרדה מהמשפחה ומהחינוך שקיבלתי.
לא רציתי לעשות ההפך ממה שחונכתי אליו.
היום אני עם מכנסיים ומקפידה לשמור על שרוולים ארוכים, אבל יש בי בעיה מעיקה.
מאז ועד היום אני לא מצליחה להוציא את החושניות שלי החוצה.
עם בן הזוג אני מתביישת ומובכת "לגרות" אותו עם סיפור של "מה הייתי עושה לך"..
בשיחות על מין אני מנסה להתעלם כמו ילדה קטנה, כאילו יש הורה שמסתכל מאחורי.
אני מתביישת ולא יודעת איך להראות את החושניות שלי, איך לעמוד כמו אישה ולא כמו ילדה דתיה ביישנית באירוע משפחתי.
אפילו עכשיו בגיל 24 אני מתביישת ללבוש שמלה יפה ומחמיאה, כי אני יודעת שיראו אותי בדרך שונה משהייתי בעבר וזה מזכיר לי שאסור. למרות שאני כבר לא ילדה שיחליטו בשבילה.
יכול להיות שהחינוך מהבית לקח ממני את מה שבנות אחרות מראות ומרגישות בעצמן?
מה אני צריכה לעשות כדי לא להתבייש לדבר על מיניות?
להרגיש ולהוציא את האלגנטיות הנשית שלי מבלי לפחד?
תודה שקראתם עד פה, אני אשמח לקרוא את חוות דעתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025