שלום לכם,
הכרתי בחור לפני כשבועיים,גרים אומנם ב-2 קצוות שונים של המדינה אבל בטווח הזה הספקנו להיפגש 3 פעמים בערך.
משיחה הראשונה בטלפון ועד לפגישה הראשונה היה חיבור מטורף.
כמעט מושלם.
ומפגישה לפגישה,ומשיחת טלפון אחת לשנייה זה רק הולך ונהיה טוב יותר.
אפילו טוב מדי.
ברמה כזו שעדיין לא התנשקנו אבל היו חיבוקים חזקים וליטופים ומבחינתי זה הספיק,עד להודעות לאורך כל היום.
מדברים על הכל אבל כמעט הכל.
אני מתחילה להרגיש אליו כל כך הרבה בפרק זמן קצר מדי ולמרות שהוא אומר לי שגם הוא מרגיש ככה (ואני מאמינה לו),זה מלחיץ מדי.
יש בי חשש שכמו שהכל בא מהר מדי כך גם זה ייעלם.
ועכשיו בא הסגר.
לא נתראה חודש כמעט ועד שנצא מהסגר הזה (אם בכלל),אני חוזרת ישר ללימודים שלי,והוא לשלו.
חשבתי להציע לו שנדחה את ההכרות הזו לאחרי הסגר,כשנוכל להיפגש כמו שצריך.
כי אני מתוודה שזה פשוט קשה לי.קשה לי לא לראות אותו.למרות שהוא גם משתף אותי שקשה לו ככה.
אני פשוט לא מסוגלת לשמוע את הקול שלו בטלפון או לקרוא הודעה ממנו ולדעת שאני לא הולכת לראות את הפנים שלו כל כך הרבה זמן.
ולא,שיחות טלפון ו-וידיאו מבחינתי זה לא אותו דבר.
אז חשבתי לנצל את הסגר בשביל עצמי,להתרכז בבריאות שלי ובתחביבים שלי ופשוט להעביר את הסגר הזה איכשהו.
אני גם גרה לבד אז בכלל אהיה עם עצמי 24/7.
אני יודעת שאם אעלה את הרעיון בפניו הוא יתבאס אבל יכבד אותי,אבל השאלה היא האם זה בכלל רעיון טוב?
בגדול,אני חושבת שמה שצריך להיות שלי יהיה שלי.
ואני לא יכולה להחזיק באף אדם.
לכן אני מסוגלת לשחרר ככה.
השאלה היא איך הצד השני בעצם יקבל את זה? (מבחינה רגשית)
איך אתם הייתם מרגישים?
מה בעצם אתם חושבים על כל מה שכתבתי..
זה מכוון לגברים אבל כמובן שאשמח שגם הנשים כאן יענו.
שנה טובה שתהיה ורק בריאות.
ותודה שקראתם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות