אז אני פשוט יתחיל לרשום מה שאני מרגישה
אני בתקופה הכי קשה התקפי החרדה שלי מתגברים ואיתם הדיכאון על איך שאני נראת ועל העתיד
מאז שאני קטנה אני בוגרת מאוד לגילי אני בקלות יכולה להשתלב בשיחה של מבוגרים אבל עם הילדים בני גילי לא הם לא מבינים אותי ואין לנו את אותם תחומי עיניין ויש לי חלום להיות רופאה כירורגית אבל אני לא חכמה מספיק וזה מאייש אותי אני בוכה על איך שאני נראת אני פשוט ילדה רגילה עיניים חומות שיער חום ארוך גבוה יחסית לא מפותחת פשוט רגילה אין בי משהו יחודי אבל אחים שלי פשוט ואו אחותי כמוני אבל יש לה יופי מיוחד כל מי שרואה אותה אומר כמה היא יפה כנל לאח שלי הגדול אבל אני אף אחד לא אומר לי מחמאות כאלה אף פעם אני לא מוצלחת אני מכוערת ואופי שלי בימנו כבר לא שמים לב לאופי ! החזות החיצונית היא זאת שקובעת והאמת אני לא חושבת שמישהו יכול לחשוב שאני יפה ... ויש לי כלכך הרבה מה להגיד ואני רוצה להצליח יש לי אבל כל פעם שאני על הגל אני מתרסקת אתם יודעים יש המון בנות יפות ויש את הסטנדרטיות האלה שרואים ברחוב ולא אומרים ואו או כזה ובואו נוסיף על זה את המצב החברתי שלי אני לבד כיאלו אני יכולה להיות מוקפת אנשים אבל עדיין אני מרגישה בודדה לאף אחד לא אכפת ממני אני מרגישה כיאלו החיים צוחקים לי בפרצוף והם מתאכזרים אליי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות