אני מרגישה ש"פספסתי את הרכבת".
נסיבות החיים הובילו אותי לכך שלתחושתי שק החוויות שלי די דל.
אמנם הגעתי להישגים בחיים, וצברתי גם חוויות חיוביות, אבל בתחושה אני מרגישה לייט בלומר: מערכת היחסים הזוגית הראשונה שלי היתה רק השנה והיתה קצרה ודלה, ולא חוויתי אהבה אמיתית. אין לי אנשים בחיי שאני יכולה להגדיר כחברי אמת. מעולם לא היתה לי "חברה הכי טובה". יש בתוכי מין תחושת פחד והתנהגות של הימנעות. בכלל אני מסתובבת עם תחושה שיש דברים וחוויות שאנשים חוו ואני לא...
עד השנה זה לא הפריע לי, ופתאום השנה התחלתי לקלוט מה פספסתי.
פעם חשבתי שזה בגלל שאני לסבית והייתי הרבה שנים בארון, אבל לאחרונה הבנתי שאולי זה שיחק תפקיד אבל זה ממש לא רק זה.
אני בן אדם שמתמודד, ויודעת שלשקוע ברחמים עצמיים זה לא פתרון. התחלתי לעשות צעדים בכיוון שאני רוצה כדי לחוות יותר, להיפתח, להיות מודעת יותר לחיים ולהיות נוכחת בהווה...
ועדיין, יש לי תחושת פספוס אדירה על "השנים היפות" שפספסתי. אולי הגעתי להישגים, אבל מה זה שווה כשאין מערכות יחסים- רומנטיות, חבריות.. רק השנה הבנתי עד כמה קשר וקרבה לאחרים אלה דברים חשובים שממלאים.
אני אתן דוגמה למחשבה שיש לי בזמן האחרון:
אני מאוד מאמינה במערכת יחסים מונוגומית וארוכת טווח. אבל דווקא בגלל שחוץ מזו שהיתה השנה לא חוויתי קשרים, אני מפחדת שאם אתחיל אחת כזו תחושת ההחמצה תישאר לי, ואולי כרגע עדיף לי לחפש דברים פחות רציניים. זה מוביל אותי למצב שאני לא בטוחה מה אני רוצה מעצמי.
עוד מחשבה:
נכון שאפשר לעשות דברים שלא עשיתי, אבל יש גיל לכל דבר. לפעמים זה קצת מביך אותי שאני עושה רק עכשיו דברים שאנשים בדרך כלל מתנסים בהם בגיל ההתבגרות...
שלא נדבר על זה שיש דברים שפתאום יש לי דחף לעשות אבל אי אפשר כי קורונה וזה...
עצות איך להתמודד עם תחושת ההחמצה על העבר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות