אז אני בת חמש עשרה, ויש לי אח גדול בן שמונה עשרה, זאת השנה הראשונה שלו בצבא, אבל זאת שנת לימודים כזאת אז הוא הרבה בבית, זאת אומרת כל הזמן חוץ מהלימודים, בלי בסיס והכל.
אפשר לומר שהוא קצת סגור, אנחנו משפחה נורא פתוחה ומשתפת, ואני יודעת שלי למשל תמיד יש לי לפנות.
אבל אח שלי תמיד סוגר את הדלת, רואים אותו יחסית מעט, ואני לא מאשימה אותו או משהו, אני מבינה, יש לו את הסיבות שלו.
אבל כל הזמן הייתי כזה - למה הוא לא איתנו?
ואז הבנתי שצריך לבוא אליו וזה יהיה שונה, הזמן עשה את שלו ושלשום החלטתי פשוט לשבת איתו בחדר, הייתי שם איזה שלוש שעות, היה די מתוח, אבל כיפי, כי סוף סוף דיברנו יותר מעשר דקות.
אבל אז זה גם הכה בי, אני הייתי הסיבה שלא היינו קרובים, כשהייתי יותר קטנה, הייתי חרא אליו, ממש חרא, כל הזמן ירדתי עליו, וכאילו בסדר, הייתי ילדה קטנה, אבל הוא לא, ונראה לי שהוא לא יודע כמה אני אוהבת אותו.
והידיעה שאני זאת שגרמה לשנינו להתרחק מפחידה אותי, מפחידה מאוד, כי מגיע לו יותר...
וזה גורם לי לחרדות של ממש.
יש עלי הרבה לחץ עכשיו, גם בלי קשר אליו, אבל עכשיו כשהבנתי שגם משהו בנינו לא הכי טוב, אני בחרדות רשמית.
תודה אם קראתם עד כאן,
עצות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025