היי,
אני לא יודע מה קורה לי. אני פשוט מרגיש שאני מאבד את זה...
אז ככה,
אני ילד יפה. גדלתי להיות ילד יפה ותמיד אהבתי את איך שאני נראה... אני אוהב כל כך עד שאני "מתאהב בעצמי".. ברמה כזאת שכל פעם שזה קורה לי אני נזכר בסיפור "נרקיס מלך הביצה" שהתאהב בעצמו כשהסתכל על ההשתקפות שלו במים.
האמת שאף פעם לא שמתי דגש מיוחד על היופי, זה משהו שתמיד היה חלק ממני.. לא הייתי משקיע את כל כולי בכל בוקר לפני שיצאתי הבית ולא הסתכלתי 10 פעמים ביום על עצמי במראה.. הייתי מודע לזה ולא יותר מזה.
בשנה האחרונה, אחרי שעברתי פרידה קשה מחברה שלי הפכתי את היופי שלי לעיסוק הכי חשוב בחיים שלי. אני כל כך אובססיבי לנראות שלי, אני כל כך עסוק בחיצוניות שלי וככל שאני מתעסק בזה יותר, ככה אני מגלה יותר פגמים... בין פגמים שקיימים ובין פגמים שרק אני רואה אותם... הגעתי למצב שלפני כחודשיים הגעתי למרכז בריאות הנפש אחרי שבוע שלא יצאתי מהמיטה כי נשאתי את עצמי...
השינויים הפיזיים שקרו ממש לאחרונה, כמו למשל צמיחת זיפים מהירה, ממש מקשים עליי. אני כל כך לא רגיל לזה... אני לא רוצה את הזיפים האלה.. אין לי כוח להתעסק איתם והם מכערים לי את הפרצוף...
אני מרגיש שאני שונא את הנראות שלי. אני מרגיש כל כך לא יפה וכל כך לא אני... כל החיים היופי גונן עליי ונתן לי ביטחון... לפעמים אני מזכיר לעצמי שאני חוצפן, איך אני יכול להתלונן כשאלוהים כל כך בירך אותי? אבל זה מה שאני מרגיש.... הפרפקציוניזם שלי, הרצון שלי להיות מישהו חסר פגמים והרצון להיות מושך באופן תמידי פשוט מקשים עליי.. אין לזה סוף והכי גרוע שזה שואב אותי ולא נותן לי שקט... אני בירידה קשה ומתחיל לסבול מדיכאון....
ואני בטוח שיגיע יום ואני אגיד "אני אוהב את איך שאני נראה ולא רוצה להשתנות בחיים" אז למה זה קורה לי?
תודה שקראתם. הייתי חייב לשפוך את זה ממני.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות