מה יהיה עם העתיד שלי? לא יכולה להתמודד עם כ"כ הרבה בעיות בו זמנית

לפני שנה בערך עברנו לעיר אחרת,בהתחלה ממש לא רציתי ובכיתי..נכנסתי לדיכאון ולא יצאתי מימנו 3 חודשיים עד שהתרגלתי והיה לי טוב שם,היינו בטוחים שלא נחזור יותר לעיר שעברנו מימנה..
היה לי טוב שם מבחינה חברתית וגם בכלל היה לי טוב שם,מה שלא היה בעיר הקודמת..
הכל הלך טוב בהתחלה באותה עיר עד שהגיע יום שהיה ריב בבית (היינו 4 נפשות) שנמשך שבועיים בין אימא שלי לסבתא שלי,לבסוף החלטנו שאנחנו חוזרים לעיר שלנו..
המצב הכלכלי לא אפשר לנו לגור באותה עיר וזה היה גם רחוק מעבודה של אימא שלי,
ובדיוק חודש לפני הריב התהפך בבית הספר,המצב החברתי חזר בדיוק להיות כמו שבעיר הקודמת,נכנסתי שוב לאותו דיכאון,אני בנאדם דיכאוני ברגיל..ולפתע הכל היה טוב בהתחלה ובסוף רק בעיות ודיכאונות...
בעיר הקודמת תמיד הייתי מדוכאת,לא יכולתי לחיות בנחת בגלל העבר שלי,הייתי מתוסכלת והמעבר בסוף היה לטובה,התחברתי להמון אנשים,התקרבתי לאנשים מעיר שלי..ואז שהריב התחיל בבית גם הריבים בבית הספר התחילו,ולא רק..גם מהעיר הקודמת צצו בעיות,הייתי כל כך מתוסכלת ומדוכאת..לא היה יום שעובר בלי לבכות..כל הזה היה לי רע מכל הבחינות..ועכשיו שחזרנו לעיר הקודמת שלנו התחילו בעיות חדשות,למדתי בבית ספר מקצועי שבו מתחילים לעשות בגרויות בכיתה י"א וכרגע אני לא יכולה להתקבל לשום בית ספר בעיר שלי,בתי ספר רגילים לא מקבלים אותי בגלל שפספסתי בגרויות שהם כבר עשו ואני הייתי אמורה לעשות רק שנה הבאה,בתי ספר פרטיים לא רלוונטיים בגלל המחיר,יש עוד בית ספר לילדים בעייתיים שאני לא רוצה ללכת לשם,אני לא ברמה שלהם..הציעו לי להישאר עוד שנה בכיתה י' ופשוט התחלתי לבכות..
המעבר הזה פשוט דפק לי את הכל,את הלימודים,פספסתי בגרויות,התרחקתי מהמון אנשים שבעיר הזאת (כמו שאמרתי שגם פה התחילו בעיות) אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי..אני נהייתי כל כך בודדה,אין תמיכה מהמשפחה,רק ריבים וויכוחים
להתחיל בית ספר חדש עכשיו זה לא כל,פעם שנייה אחר הכל,כולם כבר מכירים את כולם ולוקח זמן להשתלב וזה לא כזה קל..אפילו שנשאר לי שנתיים ללמוד
אני מתחילה לחשוב על העתיד שלי ובוכה..אני לא רוצה לעבוד כמו כל המשפחה שלי,אני רוצה חיים אחרים,מעמד אחר,אני שואפת ליותר..
אני חושבת לרגע כמה אני אצטרך לקרוע את התחת יותר מאחרים בגלל הלימודים,אני מכירה את עצמי ויודעת שלא אצליח,אני לא יכולה להתמודד עם כלכך הרבה בעיות בו זמנית בעיקר שאין לי מישהו שאני יכולה לפחות לספר לו ולקבל קצת תמיכה..
ההורים תמיד אמרו שלא יצא מימני כלום,ונחשו מה? הם לא טעו
החיים שלי יורדים ויורדים למטה..אני כבר רואה איזה חיים הולכים להיות שלי..יורד לי כל החשק להתעורר בבוקר,אין ערב שאני לא בוכה..