היי. אני והבן זוג יחד כבר שלוש שנים. הוא גדול ממני ב12 שנה... בן 35. לא אפרט יותר מידי, רק אכתוב שעד הנושא לא נתקלנו בבעיות בקשר לפער הגילאים שלנו (למרות שציפינו לבעיות והיינו מודעים שפער הגילאים באמת מאוד גדול...).
החלטנו להתחתן לפני תקופת הקורונה ומאודד מאוד הייתי שם. ממש רציתי את זה. איך שהסתיים תקופת הסגר והאירועים חזרו, קבענו תאריך.
לאחרונה הוא מתחיל לדבר על ילד. בהתחלה נפנפתי את הנושא די בקלות. ולאט לאט זה נהיה מאוד אינטנסיבי מצידו. הוא לא אומר במפרוש אני רוצה שנביא ילד ישר אחרי שנתחתן, הוא גם לא מבקש במפורש.. אבל הוא לא מסםיק להגיד כמה הוא רוצה וכמה הוא מחכה ואיך היא או הוא יהיו נסיכים שלו.. שזה טבעי בטח בגיל שלו שכל החברים שלו כבר נשואים עם ילדים. אבל ממש כל שיחה הוא מכניס את הנושא. אני חשבתי שאני שם, שאני כן רוצה את זה ושאני מוכנה להתחתן ולהביא לפחות ילד אחד בנתיים... אבל פתאום קלטתי שאני ממש לא שם, אני לא רוצה כרגע ילד אני לא בנויה לילד... אני אפילו סולדת כרגע מהעיניין. אני לא מוכנה עדיין כמוהו לילד. הוא כל כך מוכן ופתאום לעומתו אני מבימנ כמה אני בכלל לא שם...
האמת, התאריך ממש אוטוטו ואני מסתובבת בתחושת עצב כבר תקופה מאוד ארוכה. קשה לי להושיב אותו לשיחה ולהגיד לו שמה שהוא מצפה שיקרה לא יקרה ישר... אולי אפילו כמה שנים אחרי החתונה. אני יודעת כמה הוא רוצה את זה וכמה הוא שם.. אני יודעת ששיחה כזו באמת תשבור לו את הלב.
מצד שני, לא באלי לעשות את השיחה הזו כשאני בכל הלחץ של החתונה, לפני כן ממש רציתי וממש הייתי שם ועכשיו לא.. ויכול להיות שזה חששות מתוך כל הלחץ של ההכנות ומתוך כל הדיבורים שלו על זה.
מה לעשות? לדבר איתו על זה? או להשאיר את הנושא כמו שהוא ולא לעורר גלים מיותרים?
חשוב לי לציין שגם אם אגיד לו את זה, אני בטוחה במיליון אחוז שלא נפרד... זה לא שאני לא רוצה בכלל, אני רוצה מאוד.. פשוט לא כרגע. זה פשוט כל כך ישבור לו את הלב כשאני אוריד אותו מכל ההתלהבות הזו.. שלא באלי לגעת בנושא הזה בכלל...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות