היי אנשים...
קודם כל תודה על קריאת השאלה בכלל...
טוב אז ככה,ישלי בעיה עם זוגיות בכללי ,אני לא רואה את עצמי בזוגיות עם אף אחד, אני אפילו לא רוצה אתזה ובתור אחת שלרוב חבריה יש בני זוג הלחץ החברתי אמור להשפיע מה גם שכן הציעו לי מספר בחורים שממש חיבבתי לצאת איתם.עד שהם הציעו.זהו שם נגמר (מבחינתי) הקשר איתם ואני התרחקתי מהם במהירות לאמעניין אותי קשר זוגי ואני לא רוצה אף אחד שישב לי על הצוואר.
(ועם כל הכבוד לכל הזוגות האוהבים גם באהבה אני כבר כמעט ולא מאמינה מתןך מה שאני רואה סביבי האהבה נגמרת ואם אנשים נשארים ביחד המון זמן זה לרוב מתוך הרגל ונוחות-לעניות דעתי כמובן)
בכל אופן הבעיה היא כזאת...אני לא רוצה להיות כך כלומר להרגיש כך בקשר לאהבה בכל אופן,כמה שאני אוהבת להיות לבד ,אני לא אוהבת להיות בודדה ואם לא נשלה את עצמנו מה שנשאר לנו זה המשפחה וחוצמזה אולי באיזשהו מקום בלב אני גם רוצה שמישהו יאהב אותי למרות שהערום הנפשי הזה) ;)
אני באמת ניסיתי לפתח זוגיות אבל זה פשוט לא הולך ,כי אני לא באמת רוצה את זה. אני לא יודעת להסביר למה ואיפה המחסום הרגשי,אבל טוב לי בלבד שלי ובשקט שלי. לא רוצה מישהו שיהיה דבוק אליי 24/7 ושאצטרך לתת לו דין וחשבון על כל דבר.
אני אוהבת את החופש שלי והמרחב שלי,תמיד אהבתי.
אני מעדיפה לחיות את חיי עם שותפ/ה או עם חבר/ה טוב/ה שאגור איתם ואהיה מאושרת וזהו. ההורים שלי לוחצים עליי למצוא בזוגיות בצורה מטורפת וזה מעיק עליי ממש,אני לא יודעת איך להגיד להם שאני לא מעוניינת בזה ושזה כנראה לא יהיה. אחרת אמא שלי תתפרק
לגמרי. היא הכי רוצה בעולם שיהיה לי בנזוג.
בעיקרון זה פריקה,אם למישהו יש מה להגיד אני אשמח לשמוע. בלי להטריל בבקשה הנקודה הזו באמת רגישה אצלי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות