אני כבר מיואשת
אעשה הקדמה קצרה, אני מטופלת כבר שנה פלוס אצל פסיכולוגית שעוזרת לי להתמודד עם הפרעת חרדה.
בהתחלה הכל היה רגיל, הגעתי דיברתי והלכתי , המשכתי בשבוע ובשגרה שלי ..
בערך מלפני חודשיים שלושה התחלתי לחשוב על הפגישות שלנו יותר ויותר, זה העסיק אותי, רציתי שכבר יגיע יום הפגישה , התחלתי להתרגש מזה, לחשוב עליה ובקיצור להתעסק בנושא הזה קצת יותר מידי.
מפה לשם , זה נהפך לממש ״התאהבות״
לא יודעת אם להגדיר זאת כהתאהבות לכן שמתי זאת במרכאות ,
אבל סוג של תלותיות, אובססיה, רצון שהיא תמיד תיהיה כאן , וש״תציל״ אותי ..
זה נהפך להיות בלתי נסבל , ברמה של בכי וכאב מחוץ לשעות הטיפול , התפרצות בכי כשאני יוצאת משם בקטע של ״עכשיו אני לבד״ ,נהפך לזה שהדבר היחיד שבא לי בחיים האלה זה ללכת לשם ולדבר איתה
זה שיתק אותי , גרם לי להגיע חסרת מילים לטיפול כי לא ידעתי ולא הבנתי מה נסגר איתי ולמה זה קורה
ואז שמעתי על המושג העברה
נרגעתי קצת כי הבנתי שזה לא דבר נדיר וזה קורה להמון מטופלים .. אבל זה לא שינה את הרגשות שלי כלפיה.
שמרתי את זה לעצמי יחסית הרבה זמן וזה מאוד הפריע לי כי אם אני בטיפול ואני לא חושפת הכל ובמיוחד משהו שמשפיע עליי כל כך ביום יום אז מה זה שווה ?
לסיום - למזלי , כן למזלי, היא עלתה על זה לבד
שזה מה שאני מרגישה כלפיה
ואני אומרת למזלי , כי לי בחיים לא היה את האומץ לספר לה דבר כזה , מכל מיני סיבות .
בהתחלה רציתי לברוח משם הכי מהר שאני יכולה
אבל אז המבוכה קצת נרגעה , השלמתי עם זה שהיא יודעת
האמת, חשבתי שברגע שהיא תדע את זה אז הרגשות האלה יעלמו ממני , אבל טעיתי הן נשארו כאן והן גורמות לי להמון עצב ותסכול .
קשה לי מאוד.
מה אני אמורה לעשות במצב הזה ?
האם זה טוב שהיא יודעת לדעתכם ?
תודה לקוראים ולעונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות