שלום לכולם, אני בת 20 ועושה שירות לאומי,
בחודשים האחרונים הרצון שלי להכיר מישהו, לאהוב , שלמישהו יהיה אכפת ממני באמת פשוט מתגבר , אני לא מפסיקה לחשוב על זה כל היום ועל כמה שזה חסר לי. אני יודעת שזה טבעי אבל באמת שאני לא מפסיקה לחשוב על זה ועל כמה שאני רוצה את זה ואני מרגישה שזה מונע ממני לחיות את החיים שזה עכשיו על הצד הטוב ביותר , לפתח את עצמי ולהנות . כאילו שאני רק מייחלת לזוגיות שהיא תעשה אותי מאושרת למרות שאני יודעת שזה לא נכון . ולצערי יותר גרוע העניין הוא שיש לי חרדה חברתית ברמה גבוהה, בעיקר מהמין הגברי. אני חושבת שזה בגלל שאיבדתי את אבא שלי בגיל צעיר מה שיצר אצלי פחד וחוסר ביטחון , וגם גדלתי בסביבה דתית ולא הייתה לי ככ אינטרקציה עם גברים כל החיים שלי אז פשוט נוצר מצב הזוי שאני מפחדת מהם, לדבר איתם, מכל דבר בערך. כל החיים חשבתי שזה ביישנות אבל לאחרונה הבנתי שזה מעבר , שאני באמת מפחדת לדבר עם אנשים, נגיד יש אנשים שעובדים ממש לידי וכולם חברים וזה ומדברים ואני אפילו מפחדת להגיד בוקר טוב, מפחדת שיחשבו שאני מוזרה ומעוד מלא דברים שאני יודעת שבסופו של דבר הם שטותיים אבל פשוט אין לי אומץ, בסביבה שלי ובמקום שאני מרגישה בו בטוחה אני יכולה להיות הכי חברותית בעולם ולהסתדר עם כולם, בסופו של כל יום יש לי תחושת פספוס כי אני מאמינה שיש לי הרבה מה לתת , ושזה הזמן להכיר אנשים ולהנות אבל במקום זה אני מגיעה כל יום לבית עצובה אחרי שלא דיברתי ותקשרתי עם אנשים .
אשמח לדעתכם הכנה מה אתם הייתם עושים במצב כזה, תודה רבה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025