מרגישה פשוט לבד, בודדה בלי חברות, מנסה למצוא דרך איך למצוא חברות או להיות חברה טובה של בנות שאני מכירה ולא כ"כ חברה שלהן...

בעיקרון כתבתי עכשיו את כל החיים שלי בערך ואז הכל נמחק לי אז אני אכתוב אתזה קצת יותר בקיצור, אני לומדת באולפנא שזה בית ספר דתי לבנות, וגרה ביישוב בצפון, הבית ספר שלי באחת הערים ליד, המצב בשכבה שלנו די מסובך כי אנחנו 20 בנות שמתוכן 4 בנות בכלל לא מדברת איתנו, עוד 2 שדי בתוך עצמם אבל גם עם השאר, יש אותי ועןד שתי בנות שאנחנו חברות טובות כזה שחברות טובות של כולם כזה, ויש את שאר הבנות, שבעיקרון הם חבורה גדולה, שבקבוצת ווצאפ אני גם נמצאת, אבל בעיקרון יש בתוך החבורה הזאתי מלא חבורות קטנות של 2-4 בנות, ופשוט כבר בגלל שהחבורה המרכזית נהייתה כ"כ גדולה אז כבר עושים הרבה דברים רק כמה מהחבורות וזה קצת מרגיש שהוציאו אותי מהשכבה, וגם מהחבורה שלי זה מסובך, כי אחת מהם לא לומדת איתי בבית ספר ויש לה מלא חברות מהבית ספר שלה, והשניה לומדת איתי אבל יש לה גם חבורה משלה בבית ספר, ואני גם בבית ספר מרגישה לבד, אני ממש חכמה וגם נמצאת בתוכנית של חכמים במתמטיקה ככה שאני כל הזמן בורחת ללימודים, אבל אני גם צריכה חברות, אני גם צריכה חברות טובות שהם שלי, ושלא תבינו לא נכון, יש לי משפחה מדהימה, ואני הילדה הכי קטנה בבית ויש לי 3 אחיינים מדהימים ושני הורים שבאמת לא יכולתי לבקש משפחה יותר טובה, וגם עד עכשיו הייתה לי חברה ממש טובה כמעט שנתיים שפשוט לא גרנו באותו מקום ולא למדנו באותו מקום אז הקשר כבר נהיה לנו מוזר והיא כתבה לי לפני בערך שבוע שכבר קשה לה והיא לא יכולה יותר ככה ואנחנו חייבות להפגש יותר, ודיברנו על זה אבל מאז היא שלחה לי הודעה ולא עניתי לה, כי אני מרגישה שהקשר הזה קצת יותר מדי מחייב ואני נורא אוהבת אותה אבל אני מרגישה שהיא גם כבר לא ממש מבינה אותי, ואני לא רוצה סתם להיות חברה שלה רק כי אני מרגישה לבד, זה נשמע קצת מוזר אבל בהתחלה הרגשתי כאילו נשבר לי הלב, כי היה לנו קשר מוזר, כאילו סיפרתי לה כמעט הכל אבל בשלב מסוים כבר התחלנו להתרחק כי שתינו נורא השתנינו, וכרגע אני לא רוצה לגמור את הקשר הזה, רק שנוריד ממנו הילוך ושיהיה קשר כזה רופף של תמונות בווצאפ ומדי פעם לדבר כזה, ואין לי מושג איך להגיד לה אתזה..

כרגע אני מרגישה שאין לי חברות משל עצמי וזה די מדכא אותי, והתחלתי לפתח הפרעת אכילה שפשוט לא המשיכה כי אמא שלי הכריחה אותי לאכול וכל הזמן בודקת שהכל בסדר איתי, ואני מבחוץ מראה שבכל בסדר אבל בפנים אני מרגישה ככ ריק ולבד, ואני בוכה רק במקלחת כדי שלא יידעו ולא יישמעו.
אני צריכה חברות טובות.

לנסות להכנס לחבורות היותר מרכזיות בשבט לא ייקרה כי זה בנות שמכירות אותי מאז שנולדתי ואני לא חושבת שאני אצליח לשנות את הרושם שלהם עליי.
יש לי הרבה בנות בשכבה בבית ספר אבל אין לי בראש חבורה של בנות /כמה בנות שהייתי רוצה להיות חברה טובה שלהם, יש לי איזה 2-3 בנות שאנחנו די חברות טובות, אבל הם רוב הזמן נותנות לי הרגשה שיש להם חברות יותר טובות ממני ואני זה פשוט כזה יותר בקטנה כזה.

אם יש לכם רעיון איך אני יכולה להיות פחות ביישנית וסגורה (אני דפוקה בזה מלידה, מה נעשה) להרגיש פחות פגומה ודפוקה (שכחתי להגיד, זה פשוט לא כ"כ משפיע עליי בחיים ובסופי של דבר כי אני באמת גאה בזה שאני לא נותנת לזה להשפיע עליי, אבל יש לי מכשירי שמיעה, נולדתי עם ליקוי שמיעה בינוני), אם יש לכם רעיון לאיך להרגיש פחות דפוקה ואיך למצוא לעצמי חברות אמיתיות, אשמח לעזרה..