אין לי אוויר, אני מרגישה חנוקה ותקועה באמצע שומקום...
אני לא מרוצה מהחיים שלי. מרגישה כלואה בתוך חיים שלא תיכננתי שיהיו לי... לא תיכננתי להיות פחדנית.
רציתי חיים טובים, עם קריירה מצליחה ומזהירה, רציתי ללמוד ולעזאזל אפילו רציתי זוגיות... פעם... לפני שנתיים. אבל אז יצאתי ל"עולם האמיתי" והכאפה המצלצלת שאני קיבלתי השביתה וכיבתה אותי לגמרי. נהייתי סמרטוט רצפה מייאוש. אני פשוט פוחדת להיכשל. החיים קשים. אני פוחדת ליפול חזק למצב גרוע יותר, פוחדת מהשפלה אז אני מעדיפה להתחבא בחדר שלי. לא לצאת, להרחיק את כולם ולהיות לבדי טמונה בחדר, רק אני, הצרות שלי והטלוויזיה. הכי טוב, ככה העולם שלי לא מתערער ומתמוטט בכל רגע.
מיותר לציין שאין לי עבודה או לימודים, אני חיה על חסכונות בינתיים. החברות המעטות שיש לי בטוחות שאני איזו ג'עברית אמיצה עם רעל בעיניים ו"שיש לי ביצים" לעשות מה שאני רוצה אבל בתכלס אני כלום ושום דבר... הרבה רוח. אני סתם מעמידה פנים שיש לי אומץ וקור רוח מול אנשים וסיטואציות כי אני חייבת, אני לא אציג לעולם תדמית של חלשה/שברירית ולא אבכה ליד מישהו שינצלו את החולשה שלי. המוטו שלי הוא "תעמידי פנים עד שתרגישי מבפנים" אבל אני לא מרגישה מבפנים אמיצה, חזקה או עוצמתית.. אני מרגישה חנוקה! אני לא רוצה. פשוט לא רוצה כלום. לא רוצה שהמשפחה או החברות יתקרבו אליי, לא רוצה למצוא עבודה או ללמוד וממש לא רוצה בן זוג. אני רוצה לחיות בשלווה, ברוגע, שיהיה לי טוב. אני רוצה להיות מאושרת... זה הכול. וחשבתי אולי הדרך להשיג את זה היא באמת להתרחק מכולם... לעזוב את הארץ ולפתוח בחיים חדשים שאולי יהיו מה שתיכננתי. אולי שם יהיה לי את האומץ שכאן אין לי בלי שלשלאות מעבר והמשפחה.
אני בת 20, רווקה, אין לי הרבה חסכונות (בקירוב 30k) אז אני לא יודעת אם בכלל זה אפשרי מבחינה כלכלית לעזוב... יש לי רק אימא, אבא שלי נפטר השנה והאחים שלי נשואים אז רק אני נשארתי לה. גם זו בעיה לא קטנה עבורי..
מה אתם אומרים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות