בן 15 ועולה לתיכון .יש לי משפחה תומכת ומכרים,בריא ולא חסר כלום.אבל
השנה הזאת ניתקתי קשר עם הרבה חברים טובים שהיו לי. ומאז אני מסתובב עם כמה ילדים בודדים מהכיתה שלי בכוח כי הבנתי שבלעדיהם לא יהיה לי עם מי להסתובב. ובתכלס גם איתם אני כבר לא מדבר בגלל הקורונה... אני מרגיש בודד ותחושה שאם אני אהיה מי שאני אנשים לא יקבלו אותי. יש לי בן דוד אחד או 2 שגדלתי איתם וביקשתי מהם אם יוכלו להכיר לי את החברים שלהם וניפתחתי בפניהם וסיפרתי להם על המצב החברתי שלי, הם אמרו שאין בעיה ושהם יתקשרו אליי כשירצו לצאת אבל זה לא קרה ואחרי כמה פעמים שביקשתי כבר התייאשתי מזה. והבנתי שאפילו הם לא שם בשבילי שאני צריך אותם ואני לא צריך להתחנן בפני מישהו לעזרה.ושלא תבינו לא נכון זה לא שאני מכוער או ביישן או כל דבר אחר אני סבבה ממש עם אנשים. כולם בטוחים שיש לי חברים ושאני לא לא מרגיש בודד כי בניתי תדמית של אחד כזה שיש לו הרבה חברים,כי ככה היה בשנים קודמות. ועכשיו כל היום במחשב כי אין לי עם מי לצאת ההורים שלי כבר כועסים עליי שאני כל היום בבית ואני מתבייש לאמר להם שאין לי עם מי להסתובב. אני רוצה להכיר אנשים חדשים להתחבר אבל ניסיתי כבר הרבה זמן ואני לא מתחבר לאף אחד... בן דוד שלי שהיה סוג של חבר הכי טוב שלי אפילו לא שם בשבילי.ההורים שלי חושבים שאני כל הזמן בבית מרצון..... ואפילו הם כבר מתחילים לרחם עליי ואפילו רוצים שאני אבוא איתם לסידורים שאני לא אהיה בבית כל היום..
ואני מרגיש שבור כי אני מרגיש שאני לא יכול לסמוך על אף אחד.הייתי חבר של חצי שכבה שלי ולבסוף לא מצאתי בהם שום עניין... אז ניתקתי איתם קשר.. בקיצור אני רוצה לעבור את התקופה הזאת,לפתוח דף חדש.להכיר חברים אמיתיים ולעשות כיף בתיכון..... עצות? <
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות