היי לכם תודה רבה על זמנכם:)
זה קצת יותר מורכב, אני פשוט רוצה לקבל את העצה הכי טובה שאפשר, בכדי להגיע לשם אספר לכם בקצרה על השנתיים האחרונות... זה קשור:)
אז ככה.... אני בת 16, רוב הזמן אני לבד או עסוקה בכתיבה, קריאה, מחשבות... יש לי ביטחון עצמי גבוה וגם מודעות עצמית. עניין של מעמד חברתי או מה שחושבים עלי לא ממש משנה לי. אבל תמיד יש אבל.
עברתי חרם גדול במשך שנתיים בחטיבה (היום אני עולה לכיתה יא), מאז נותרו עוד צלקות כמו ציניות וחרדה חברתית.
אני מהילדים המתבודדים והסופר עצמאיים האלו, שפשוט ילמדו, יעשו ויהנו לבד.
אני יודעת שאני נראת טוב. הרבה פעמים מחמיאים לי אנשים שאני מכירה וגם כאלה שלא... וזה משמח אותי. הבעיה מתחילה עם המשקפיים. אני אוהבת משקפיים, אבל הם פשוט מכוערים עלי... עשיתי בדיקה בכיתה ח, והמספר היה 1.5 (ראייה לרחוק) זה היה באמצע החרמות וכל זה... ולא היה לי ביטחון ללכת איתן כי חשבתי שאני אראה מכוערת איתן ומאז החוסר ביטחון עם משקפיים גם נשאר. היום עשיתי בדיקה, ידעתי שמספר עלה... עכשיו הוא 2.5 ומאוד קשה לי לראות. אני מוצאת את עצמי משחקת רמי הורדות עם אמא שלי ושואלת אותה מה הצבע שהיא זרקה כי לא הצלחתי לזהות... או פרצופים של אנשים, טלויזיה... בערב בכלל אני עיוורת... קרה לי מספר פעמים שכמעט נפלתי לתוך בורות קטנים שלא ראיתי.... אבל אני לא מסוגלת ללכת עם משקפיים.
אני אוהבת את עצמי, אל תבינו אותי לא נכון. אני מצטיינת בלימודים, כותבת ספרים, שירים ותסריטים... זאת האהבה שלי וזה כיף. אבל כשאני יוצאת החוצה גם ככה אני חרדתית, אז עוד עם משקפיים? אמא שלי אמרה לי שזה מאוד מחמיא לי ומבליט את העיניים ונמשים וכל זה.... אבל זאת אמא שלי. זה פשוט מדכא מצד אחד לדעתי זה מכוער עלי מצד שני קשה לי לראות...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות