אז לפני שלושה חודשים בת הזוג שלי פשוט אמרה לי באמצע החיים שהיא רוצה להיפרד.
זה קצת תפס אותי בהפתעה.
היינו יחד כשנתיים וחצי, גרנו יחד רוב הזמן, אימצנו חיות משותפות ודיברנועל ילדים ומשפחה.
לקראת סוף הקשר אני הייתי בסטרס בחיי ומעט מבולבל (לחץ בעבודה קצת סחרר אותי), והיא גם חרדתית וגם הייתה לה תקופה ארוכה שהיא חיפשה עבודה (היו לה הרבה אכזבות לאורך הדרך), ויחד עם המורכבויות של החיים התחלנו להתרחק, ולבסוף קרה מה שקרה.
היום, לאחר זמן לא קצר אחרי הפרידה (כמעט שלושה חודשים) אני עדיין חושב עליה הרבה, וקשה לי לשחרר את המחשבה שהעתיד המשותף שחשבתי שיהיה לנו לא יקרה, וקשה לי לחשוב על אחרות.
זה לא שלא התחלתי לשפר את עצמי (נכנסתי לכושר והתחלתי ללכת לפסיכולוגית), אבל אני חושב שהיא במקום קצת אחר (היא יזמה את הפרידה וכנראה הייתה מוכנה נפשית כבר לפני), ולצערי יש לי עדיין יש לי פנטזיות על זה שאולי עוד נחזור, וקשה לי לשחרר מהן.
הבלבול התחיל להתגבר כשקצת התכתבנו לפני כמה ימים ואמרתי לה שאני מקווה שהיא עדיין חושבת עלינו בעתיד (קצת נואש, אבל הקשר היה מאד משמעותי עבורי, אז העדפתי לשים את האגו בצד), והיא ענתה שהיא לא יודעת כל כך מה לומר על זה, שבסוף יהיה בסדר בין אם נחזור או לא ושאם נועדנו להיות יחד, אז נהייה יחד.
עכשיו, זה מאד מבלבל אותי בגלל שאנחנו כן פירקנו בית, ותשובה שהייתי מצפה ממישהי שנפרדת מהבן זוג שלה היא שכנראה לא נחזור.
אני כבר לא יודע מי משגע את מי פה, אבל אני מרגיש שזה לא יהיה בריא עבורי לבזבז זמן על משהו שלא יקרה, ומצד שני אני קצת מרגיש שיש תקווה מסוימת שנחזור.
קצת אובד עצות לגבי מה שהולך לי בראש...
מישהו חווה אולי משהו דומה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות