היי. אני עכשיו עולה לכיתה ט' עם אפס חברים.
אני לא אוהב ליצור קשרים אם אנשים ואם השנים אני חושב שלנסות להשיג חברים זה מיותר. תמיד רק בגלל שהייתי בין החכמים בכיתה,ילדים פשוט היו באים אליי ומדברים איתי,בהתחלה לא הבנתי את זה עד שלבסוף הם פשוט זרקו אותי כמו זבל. אני זוכר גם מקרה שבו גלשתי ברחבי האינסטגרם ופתאום קיבלתי הודעה ממישהי שלא ידעתי את שמה,היא אמרה לי שידידים שלה הכירו לה אותי,אני זרמתי אם זה, המשכנו לדבר כמעט שבוע מבלי ואם הזמן פתחתי על עצמי דברים רגישים ואני גם חייב להגיד את האמת התחלתי דיי לחבב ולפתח רגשות לאותה ילדה בסוף שעמדתי לספר לה על זה גיליתי את האמת, מסתבר שזאת סתם הייתה מישהי מהכיתה שמתחה אותי, היא סיפרה את זה לחברות שלה ומשם התחלתי פשוט להבין שאין מישהו שאני יכול לסמוך עליו. חברות אמיתית לא קיימת, במשך כל החיים שלי סבלתי השפלות מהמון אנשים שפעם היו חברים שלי וכמובן שהיום הם גם לא.אני לרוב שואל את עצמי מה יקרה אם אגיע לתיכון בלי חברים אני אראה מוזר?
אני תמיד יושב בפינה במגרש של בית הספר עם מסיכה (גם בלי קשר לקורונה) ועם טלפון ואוזניות,או שומע מוזיקה או רואה אנימה,בזמן שאני מקבל מבטים מכל מי שמסביב. המבטים שלהם אומרים:''היי הילד הזה נראה מוזר'',''מה הקטע של המתבודד'',''הוא סתם ילד בלי חברים''.תמיד הייתי שומע קולות בראש שצוחקים עליי וזה כבר התחיל לעצבן.אם הזמן הכל ניהיה טיפה יותר רגוע אבל תמיד שהיו פונים אליי לא הייתי מסכל על זה שדיבר איתי ואם כן אז הייתי מסתכל עליו במבט אדיש וקודר. אני מרגיש שחפרתי אז השאלה שלי היא:האם אני צריך לפתוח דף חדש בתיכון ולשנות את עצמי ואת האישיות שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות