כן
השתחררתי לאחרונה משירות קרבי ואני ממש לא מוצא את עצמי כאן.
מרגיש שאין לי מקום במדינה הזאת.
בגלל היותי נער סגור וביישן-לא היו לי חברים בנעורים, בצבא רכשתי כמה חברים והיום אני אדם פתוח וחברתי אבל הם גרים רחוק. בגדול אין לי חברים.
עם נשים המשוואה גם לא מסתדרת. לפעמים אני חותך ולפעמים הן. אני כן נראה אדם מושך במבט ראשוני. אבל במבט יותר עמוק כשרואים שאין לי קבוצת חברים ואיזה חלום ללמוד מדעי המחשב או רפואה זה מוריד להרבה בנות. וגם לפעמים מהצד שלי-להרבה בנות הישראליות שיצאתי איתן יש התנהגות ופרמטרים שהם הרבה פעמים קבועים ולא לטעמי. וכן-יצאתי כמה פעמים עם בחורות זרות והרבה יותר הסתדר לי.
לגבי עיסוק-שום דבר לא מושך אותי. אני ממש יושב וחושב מה אני עושה עם העתיד שלי ולא מוצא. במיוחד בישראל-שאין הערכה למקצועות שהם לא בענף ההייטק ואם ניכנס טיפה לפוליטיקה-אין לי הערכה למנהיגים שמהווים אפס דוגמה אישית. כלוחם משוחרר אני מרגיש פראייר. מרגיש שמזרימים כספים לציבורים ומגזרים שלא מגיע להם. ולא למי שכן.
המדינה הזאת צועקת כל כך הרבה ציניות ושחיתות.
אז בגדול יש לי אזרחות אירופאית שמקורה באחת המדינות הכי מפותחות ביבשת ויש לי שם כמה קרובי משפחה בודדים. במבט מהצד-מדינה שדואגת לאזרחים שלה. אזרחי המדינה אדיבים מאוד ובאמת שכל ישראלי שמבקר שם היה חוזר בשמחה. חשבתי להגר לשם.
אבל יש לי קונפליקט
מצד אחד-אני ממש לא אומר שזה פתרון קסם. אבל המחשבה לעשות "ריסטארט" מאוד מושכת אותי. פה הראש שלי מבולגן. אולי להגיע למדינת רווחה, מתורבתת, שיותר מלטפת, רגועה, בתור ישראלי יותר "מחוספס" שעבר אולי טיפה יותר מאירופאי בן 21 אולי יהיה מתכון להצלחה (?)
מצד שני-אני מאמין במדינת ישראל כאידיאל, התגייסתי לקרבי בתור אדם ציוני וערכי והקרבתי לא מעט. יש לי קשר רגשי למדינה בסופו של דבר כן יש לי כאן שורשים. בנוסף לכל גם המשפחה שלי שאני כן קשור אליה נמצאת פה.
השאלה כמובן נוגעת לאחרי שתסתיים כל הקורונה..
אז מה אומרים? מה הייתם בוחרים במקומי?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025