כיתה י. בכיתה ח ניתקתי קשר עם ידיד ממש טוב ושיקרתי המון, אולי סתם? שקרים/טעויות/ניתוק קשר/חרטה/הטרדה

היי זה ארוך קצת אבל הביא רגשות רעים שנמצאים בי כבר שנתיים...

אני בת 15 עולה לכיתה י. בכיתה ח היה לי חבר מאוד מאוד טוב. היינו מדברים שעות (גם על הקראש שלי ועל שלו) והקשר בינינו היה חזק מאוד. אף פעם הוא לא בא אלי הביתה כי הוא חילוני ואני דתיה ופחדתי שההורים שלי יכעסו עליי או יגידו לי לנתק קשר (למדתי בבית ספר חילוני).
בחופשת פסח של כיתה ח רצינו להיפגש אז אמרתי להורים שלי שאני נפגשת עם ידיד וידידה בבית שלה. בסוף נפגשנו רק שנינו (כמובן) ודיברנו המון זמן ועברנו בין פארקים ובסוף נכנסנו לבצפר וישבנו באיזה זולה בו. מתישהו הוא סיפר לי שחבר שלו שגדול מאיתנו באיזה שנתיים הסתבך באיזה תיק מין במשטרה (שכב עם מישהי מהכיתה שלו והקליט הכל ופרסם או משהו כזה) באופן לא רצוני אני זוכרת שהסמקתי וניסיתי לשנות נושא שיחה כי לא היה נעים לי (גם הייתי תכלס בת 13) אבל הוא התחיל פשוט לדבר רצוף הרבה דקות על החבר שלו ועל עצמו ועל מין וכל מיני דברים כאלה כשהוא מנסה להעמיד פנים של מה לעזאל אבל אני רואה לו מבט כזה בעיניים של למה-הוא-ולא-אני ואז הוא גם בא וישב לידי על הספה (כמו שאמרתי אני דתייה ויש לי די רתיעה ממגע באופן כללי לא אמרתי את זה במפורש או משהו אבל רואים שאני לא מהמחבקות וכזה) הוא ישב לידי ממש קרוב ושם לי יד על הכתף או משהו כזה וזה אחרי שאנחנו ביחד שם איזה 4 שעות והלב שלי קפץ במקום ואז ממש מיהרתי ללכת ותירצתי איזה משהו על שעה לחזור הביתה וההורים שלי וכו, העיקר רציתי ללכת משם הרגשתי נבוכה ונגעלת.
אחר כך באתי הביתה וההורים שלי שאלו אותי איך היה עם שני החברים שלי ובדכ אני ממשיכה לשקר ואומרת שכיף וזהו אבל הפעם איכשהו אמרתי שהייתי רק איתו ואז הם הסתכלו עליי ושאלו אותי אם 'עשינו דברים של בנים ובנות, כי מה יש לעשות 4 או חמש שעות לבד בחוץ עם בן' ואמרתי שמה פתאום והם בכל זאת מלמלו משהו שהם היו מעדיפים שלא הייתי מסתובבת איתו בכלל או פחות. ואז התחלתי לשקר
עד סוף החופש של פסח סיננתי אותו בלי סיבה ובחזרה ללימודים התעלמתי ממנו. חברים משותפים שלנו התעלמו בהתחלה אבל אחרי כמה שבועות הם שאלו אותי מה קרה (יותר נכון: תקפו אותי ב'מה נראלך והוא עזר לך כשהיית בדאון ועכשיו את יותר שמחה אז לא אכפת לך ממנו??) ומלחץ (שאז לא הבנתי אותו, היום אני חושבת שכן) עניתי שההורים שלי לא מסכימים לי לדבר איתו והורו לי לנתק איתו קשר (מזכירה שזה לא אמת הם טיפה מלמלו משהו על זה אבל בכלל לא נגעו בנושא אחכ) ונראלי שאף אחד לא האמין לי קיצור כולם התרחקו ממני.

לפני כמה חודשים נזכרתי בנער ההוא וניסיתי לחשוב מה היה ככ דחוף לי לנתק איתו קשר, כי תמיד חשבתי שהוא פשוט התחיל להתנהג בתינוקיות או משהו כזה. פתאום נזכרתי ביום ההוא בחופש פסח והחוורתי ברגע ונלחצתי ואז חשבתי שאולי בגלל אותו היום אני הרגשתי מפוחדת ממנו או לחוצה - אני לא יודעת עדיין אם זה באמת נכון, לא יודעת גם אם זה נקרא הטרדה או משהו כי היינו מדברים על המון דברים איך הוא ידע שכאן עובר הגבול?
ובשבועות האחרונים התגעגעתי למישהו בוגר (משמע: בן, חכם, נחמד) ונזכרתי בו. אני חושבת שאולי הגזמתי בתגובה שלי? שנה עברה מאז ועדיין לא דיברתי איתו עם כמה שניסה בהתחלה לדבר איתי. עזבתי את הבצפר ההוא בסוף כיתה ח ואת כיתה ט העברתי בבית ספר אחר ובכיתה י אני כנראה עוברת לבית ספר שלישי שנמצא סמוך לראשון בו הוא לומד. כלומר אני כנראה אראה אותו לפעמים.

הגזמתי בתגובה שלי? איך הייתם מגיבים, זה נקרא הטרדה מינית? כדאי לי לדבר איתו למרות שממש השאיר בי צלקת וקצת פחד מבנים? איך להתנהג אם אפגוש אותו שנה הבאה? תודה אם מישהו קרא את כל זה וגם יגיב כי סיפור חיים של אדם אחר לרוב משעמם אנשים.