זה נמשך ככה הרבה מאוד שנים, מאז גיל ההתבגרות. האופי שלי השתנה לחלוטין, מכזו שמבלה את כל הזמן שלה עם חברות הפכתי להיות מסוגרת ומתבודדת (האמת שבתקופה האחרונה זה השתנה לטובה, אבל עדיין נותרתי די סגורה). אני מרגישה שלחיים שלי אין משמעות, אין משהו גדול שאני כמה בשבילו בבוקר.
יש לי חלומות, כן, אני מנסה להגשים כמה מהם, אבל כל מה שאני עושה יוצא כל כך מבולגן שזה מכניס אותי לייאוש וגורם לי לתהות האם אי פעם אני אצליח לעשות משהו עם עצמי. כמובן שיחד עם כל זה נכנס חוסר הביטחון המטורף שלי, ברמה שאני חושבת על כל משפט אלף פעמים לפני שאני מדברת ונעלבת מכל שטות קטנה שמישהו אומר וגם החרדות שלי מכל דבר כמעט. הרבה פעמים במהלך החיים גם היו לי התקפי זעם.
אף פעם לא הלכתי לאבחון, האמת שאני די פוחדת שיגלו לי מלא בעיות ואז אני אדע שאני באמת דפוקה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות