שלום לכולם.
אני בת 31. לפני עשור חוויתי מע' יחסים זוגית שטלטלה אותי והרסה אותי. מאז היו לי פה ושם בני זוג אבל שומדבר רציני. מעולם לא חוויתי מערכת יחסים כזו שאני מאוהבת ואותו אחד מאוהב בי.
בגלל מה שחויתי עוד בילדות והתוספת הזאת מלפני עשור אני לא מאמינה שיהיה באמת אהבה. שזה קיים. אנשים מתגרשים או זוג רבים וקוראים לאחד לשני בשמות גנאי וכו'.
אם מישהו תהה - בגלל כל האמונות והמחשבות האלו, לא היתה לי חויה אינטימית במלוא מובן המילה כבר כמה שנים.
אנשים מתעלמים ממני, חברות ילדות שלי עסוקות בלהקים משפחה משלהם. אין לי עם מי לדבר ולמי לפרוק.
אימצתי חתול כדי שלפחות יהיה מישהו בבית ואני שומרת עליו מאוד כי הוא באמת ילד מתוק.
אני גרה לבד. ההורים שלי לא בדיוק מהזן המפרגן. אחותי גרה רחוק ממני אבל היא משתדלת לתת לי מענה. אני שמנה עם בעית אלכוהול.
בכל פעם שאני מנסה ורגע מציצה לעולם שבחוץ - הנה עוד פוץ ששואל איך מגיעים אליי?? [מי הזמין אותך בכלל???] או חבריי בעבודה מתעלמים אבל צריכים אותי לכל פיפס [אני מזכירה ראשית].
הלכתי לפסיכיאטרית מטעם הקופה - איתרה, כמו שחשבתי, הפרעת חרדה וישר דחפה לי כדורים. מבלי לנהל איתי מפגשים, מבלי לשאול אם אני מתפקדת בזמן "התקף". נפגעתי מזה. זה כאילו היא אמרה "קחי כדורים וסתמי. לא מעניין אותי מה כואב לך".
אני לא יודעת איך להרים את עצמי.
אני מרגישה שאני פשוט הזאת שאנשים מסתכלים עליה ומרחמים עליה וחושבים "זאתי תמות לבד" ... [עם חתולים. מפה הסטיגמה שרשמתי בכותרת].
לפעמים אני מוצאת השראה אבל מהר מאודדד מאבדת את החשק.
עקב גילי - לא מרגישה שבכלל שווה להלחם אבל בו זמנית אני מרגישה שאני כבר מתה.
חשבתי לפנות לפסיכולוג אבל אין לי כסף למישהו טוב שגם פנוי לפגוש אותי פעם בשבוע שבועיים.
באמת שאני אובדת עצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025