אז ככה.. התחלתי במרץ לימודי הנדסת חשמל, מקצוע שרציתי מאוד עוד מאז שאני זוכר את עצמי בתיכון, תמיד התעניינתי במתמטיקה ופיזיקה ואני זוכר ממש תחושה של "התרגשות" בכל פעם שלימדו חומר חדש, הרבה פעמים גם הייתי קורא על חומר מתקדם יותר מתוך עניין והאפשרות של ללמוד משהו בתחום המתמטיקה או פיזיקה תמיד קרצה לי.
יצא ככה והסמסטר הראשון שלי שהסתיים עכשיו היה סמסטר קורונה שעבר כולו בZOOM, אם קודם דיברתי על תחושת ההתרגשות שהייתה לי כשלמדתי נושאים חדשים בתיכון, פתאום ההרגשה התחלפה ברתיעה, לא באמת נהנתי ללמוד (חוץ מפיזיקה) והרגשתי חוסר סיפוק במהלך כל הסמסטר. למרות זאת ישבתי שעות ולמדתי כי היה לי חשוב להגיע להבנה של החומר.. לתקופת המבחנים הגעתי סחוט ומבולבל והתוצאות במבחנים לא מזהירות.. המצב הנכון לעכשיו הוא שעברתי שני מבחנים מתוך חמישה (עוד שלושה שהציונים אליהם לא הגיעו) אחד בציון שאני מרוצה ממנו והשני בציון 66. אני לא בן אדם שמוותר ולרוב ציון כזה לא היה מספק אותי. אבל הקטע הוא שהסמסטר הזה באמת העלה אצלי שאלות לגבי התחום בו בחרתי ואני לא בטוח האם להמשיך ללמוד הנדסת חשמל זה הכיוון שלי. הקטע הוא שאני חושב שיש עוד כמה דברים שעומדים בדרך... דבר ראשון הוא שאני אף פעם לא הייתי בזוגיות ואני מרגיש שזו אבן דרך שאני צריך לכבוש, לא בשביל הידיעה שהצלחתי להשיג בת זוג אלא בגלל שאני זקוק למערכת יחסים,אני מרגיש שאני צריך מישהי שתהיה שם בשבילי ואני בשבילה ובעיקר מלווה אותי ההרגשה שאני רוצה כבר ליצור לעצמי "תא בטוח" משל עצמי, כל אחד מהחברים שלי במקום אחר בארץ ואני מסתובב בתחושת בדידות שלא עוזבת אותי. יש לי הרגשה שאולי זה העניין ואחרי שאכנס לזוגיות יהיה לי יותר דרייב ויותר פניות מחשבתית לתואר.
אני מבין שזו לא אמורה להיות דרך החשיבה שלי אבל זה מה שאני מרגיש כרגע ואני לא רואה דרך לשנות את זה.
מעניין אותי אם יש עוד סטודנטים בקהל שנמצאים באותו מצב כמו שלי ואשמח לשמוע את דעתכם על הנושא
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות