נמצאת במערכת יחסים הרסנית. מה לעשות?

היי. אני ממש מתוסכלת ממערכת היחסים שלי. כאמור אני בת 23 ואני יוצאת עם גבר בן 28 כבר שנה וחצי. מערכת היחסים שלנו הייתה בעייתית מההתחלה אבל איכשהו הבלגתי את זה. בשנה האחרונה הוא גר אצלי בבית של ההורים... ומאז תחילת הקורונה, מערכת היחסים שלנו פשוט הידרדרו אל התהום!

אני מרגישה ממש אבודה. הוא נהיה בחור ילדותי, הוא מציק ומעיק ויותר מידי מתמסכן ונעלב. כבר אי אפשר להגיד לו כלום בלי לדאוג שהוא לא ייקח את זה קשה. הוא מחפש אותי על הדברים הכי קטנים ומתחיל איתי מריבות סתם. ההורים שלי ואחותי חושבים שהוא הזוי. היו לאחרונה המון מקרים שהוא התנהג אלי בצורה גועלית וממש לא הוגנת... ואני כל הזמן נכנסת לקריז וחושבת להיפרד ואז אני מתחרטת. כשאני לא איתו, אני מרגישה שאני לא רוצה אותו ושטוב לי עם עצמי אבל כשאני רואה אותו או תמונות שלו אני מרגישה שאני לא יכולה לשחרר. אני כבר כמה וכמה חודשים מנסה לדבר איתו את שעל ליבי. גם ההורים שלי ואחותי. הוא אומר "בסדר" וממשיך להתנהג בצורה נוראית. בחיים שלי לא בכיתי ככה כמו שבכיתי בשנה וחצי הזאת.
אני מצד אחד מרגישה חנוקה כלואה ומצד שני אני לא יודעת איך לשחרר (הגם שהוא גר אצלי בבית אז זה לא פשוט אם ובסוף אחליט שזהו זה).

אני כבר לא יודעת מה לעשות.
אני כן מודה שגם אני לא בן אדם קל. אני מאובחנת עם OCD ודיכאון מז'ורי ואני בן אדם עם התקפי זעם עם רקע אובדני. הוא מודע לקשיים שלי והוא בכל זאת מתעקש שאני אתמודד עם החיים בדיוק איך שהוא חושב שנכון, והוא מתייחס אלי כאילו ואני בן אדם "נורמטיבי". בכללי הוא ממש אטום אלי במובן הזה וחסר רגישות. הוא הרבה פעמים הוזיל את ההפרעות שלי... מה שעשה לי טריגר הרבה פעמים והוביל להתקפי זעם.

עכשיו אנחנו לא מדברים יומים מאחר והוא שוב נכנס למצב של אבי נעלבי. בכללי הוא בחור ממש ממש ילדותי ומציק. אחותי ממש סובלת ממנו וההורים שלי חושבים שהוא פשוט קרציה. אבל מצד שני הוא היחיד שאשכרה מכיל את המצב הנפשי שלי במובן מסוים. עשיתי הרבה דברים קיצוניים בחיי שרוב הבחורים היו בורחים בלי לחשוב פעמיים... וגם לידו אני מרגישה שאני יכולה להיות אני הטבעית במובן מסוים גם כן...

המצב הנפשי שלי הידרדר בעקבות מערכת היחסים הזאת (ניסיתי בין היתר להתאבד. אל תדאגו אני בטוחה עכשיו.) אני מרגישה ממש לא טוב.
אני אבודה.