אני יודעת שאני צריכה לעבוד על עצמי מבחינה פסיכולוגית אבל אני עדיין מאוד מתקשה, ואשמח לקבל תקווה מאנשים שכן עשו את הסוויץ׳ והצליחו למצוא זוגיות יציבה וטובה לטווח הארוך..
אני בת 27, ועל אף שיש בי לא מעט טוב- רק בשנתיים האחרונות למדתי איך לאהוב את עצמי באמת. הסיבה שאני רושמת את זה היא, שלמרות שאני כן תופסת את עצמי באור חיובי, עשיתי הרבה בחירות רעות בחיים בזוגיות, שהובילו אותי ל-4 מערכות יחסים שכל אחת מהן כיבתה את האור והאופטימיות שבי (ביניהן קשר עם פסיכופת). בין אם זה פגיעות באמון, בין אם זה הקטנה, אגואיסטיות, נצלנות ואפילו דברים נוספים שאני לא מעוניינת לפרט. ברור לי שיש לי אחריות עצומה בזה- אני בחרתי את בני הזוג, בחרתי להתעלם מנורות האזהרה, בחרתי להישאר ובחרתי לשתף פעולה ולהפוך את עצמי לסמרטוט בשביל הצד השני. אבל אני טוטאלית ומתמסרת באהבה שלי וכשאני אוהבת אין גבול לנתינה ולרצון לעשות למען האחר... וכך מצאתי את עצמי הולכת לאיבוד בכל קשר וקשר, ומתרחקת מעצמי ומהצרכים שלי כל פעם מחדש..
בכל אופן עברתי תהליכים ממש משמעותיים בשנתיים האחרונות, והגעתי למקום חזק וטוב עם עצמי. הבעיה היא שאני מפחדת נורא לתת שוב אמון ולהיכנס לזוגיות- כי אני מפחדת לאבד את עצמי שוב, להסתחרר סביב הדבר הזה שנקרא זוגיות ולהזניח את עצמי ואת כל הדברים החשובים בחיי לטובת הדבר הזה. יותר מזה- אני ממש מרגישה שאני לא יכולה לסמוך על בן אדם אחר שיהיה שם בשבילי. שיתמוך בי בשעת קושי. שלא יעזוב או ינטוש כשקשה. זה עד כדי כך קשה לי שאני עקרונית הייתי מעדיפה לגדל ילדים לבד, כי על עצמי אני סומכת... אבל על מישהו אחר? לא, והכי גרוע יהיה לסמוך על מישהו ובסוף להישאר לבדי בכאוס.. באמת שיצאתי להמון דייטים אבל לא הצלחתי לתת לאף אחד באמת הזדמנות.
ולאחר כל החפירה.. יש כאן מישהו שיכול להזדהות, לנחם, לייעץ ואפילו לעודד שאצלו זה כן השתפר? ואם כן איך?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות