היי. גדלתי בבית שאחרי קושי רב נולדו ילדים. וגם היום לאחותי יש קושי. התפיסה הייתה שילדים זה הכי חשוב בחיים. למזלי יחסית מהר נכנסתי להריון ותודה למי שזה לא יהיה יש לי ילד מדהים בן שנה+.
אממה אף אחד לא הכין אותי כמה חרדה זה לגדל ילד. הוא עוד איתי ולא במסגרת יכנס עוד חודשיים. הוא מדהים. אבל קשה לי לשחרר ורוב ככל הזמן אני איתו. לא ישנה טוב. לא אוכלת טוב-אלך לתזונאית. מרגיש לי שכמעט כלום בחיים שלי בלי קשר לילד לא טוב. אין לי אנרגיה או פנאי כמעט לכלום שאוהבת. רק קוראת גם מעט ושומעת הרצאות גם מעט. חברים אין מה לדבר. כל אחד בחיים שלו. חדשות קשה באמת להכיר.
שלא לדבר על התפתחות מקצועית גם לעבודה עצמה וגם לעניין מעבר. למי יש כח ללמוד עכשיו.
אני עם תואר ראשון ואחזור לעבוד במקצוע.
אבל גם אז. בגלל שהמחזור שלי לא סדיר והפחדים מהבית בקשר להריון אני חושבת לנסות לא עוד הרבה זמן. כי סך הכל לקח לי כמעט שנתיים כולל עד שחזר המחזור...ועם כל הקושי בלגדל ילד אני רוצה לפחןת שניים...
ולגבי ללכת לטיפול קשה לי לחשוב על לא להיות איתו בשביל זה. וגם אין לי אנרגיה להפגש באופן קבוע.
אז איך אנשים חיים עם ילדים? מעצבן אותי דוגמאות של כאלה שכן עושות הכל אני ישר חושבת אבל מה, הן לא עם הילדים בכלל...2 אחרי צהריים בשבוע...
אני רוצה לגדל את הילדים שלי. אבל הבעיה שהיו לי חיים לפני.
עבדתי. למדתי. התנדבתי. טיילתי. עשיתי ספורט. השקעתי בזוגיות. היה לי זמן לנוח. עכשיו אני רק אמא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025