כן, נפרדתי ממנו
אולם מדובר בדילמה לא בדיוק מוסרית על פי החברה אבל די מזוהה איתי.
אני בקשר של 5 שנים + עם מישהו שאני מאוד אוהבת כאדם אבל פחות כבן זוג.
האמת שזה תקופות, לפעמים אני יותר לפעמים פחות, אבל אין בינינו שום דבר מעבר.
רוב השיחות שלנו חסרות תכלית או מתמקדות רק סביב נושא שמעניין אותו.
כשאנחנו ביחד בבית אז כל אחד בנייד שלו ואין בינינו כמעט שיח. אנחנו אפילו לא אוהבים את אותם דברים.
הדברים היחידים שמחזיקים אותנו זה השכירות, הכלבים, העסק והזמן.
העניין הוא שאני בשיא שלי כרגע ואני מפחדת שזה יחלוף ובסוף אני אשאר עם הגורל העגום הזה. אבל איך קמים והולכים? איך מפרידים הכל?
עצם הידיעה שזה ישבור אותו כואבת לי, כי בסך הכל הוא לא עשה שום דבר רע.
בסופו של דבר אני אדם ובמקרה שלי אישה שמעוניינת שירצו אותה ויחשקו בה.
יכולתי לבגוד אינספור פעמים ולפעמים ממש בא לי לאור היחס (והחוסר יחס) - אבל אני לא כזאת ולכן אני לא מסוגלת. זה גם לא מגיע לו.
אני מניחה שאין בינינו משיכה (מצידי והוא יודע) והוא לא מתפקד מינית למרות גילו (אותו גיל), בדרך כלל, עצוב לומר אבל, יש לו חשק אחת לחודש.
לי בעניין המיניות אין שום בעיה - אז למה אני צריכה לסבול? בתור גבר מה הוא לא מבין, כמה פעמים אפשר לרמוז ואפילו לומר בישירות שילך לטפל בעצמו. הדבר הכי מוזר הוא כשאני יוזמת זה לא בא לו בטוב ואף ניסיתי לתאם! ממש תאם מועד לקיום וזה גם לא התאים לו כי זה צריך להיות ספונטני.
כל זה יחד מוביל למסקנה שאני סובלת מאוד וזה משפיע עליי בכל תחום.
מבחוץ זה נראה מושלם אבל מבפנים אני ממש במצוקה.
אם היה קל וללכת הייתי עושה את זה וגם אמרתי לו.
הוא פשוט לא לוקח אותי ברצינות, הוא חושב שאני בתקופת מבחנים וזה יעבור או בלחץ מהעבודה או כל תירוץ אחר שהוא ממציא לעצמו. כל גבר נורמלי היה משחרר אותי כבר ממזמן אחרי כל מה שאני אמרתי לו, אולם הוא לא משחרר ורק מקנא.
אבל שוב איך אני אפריד את הכלבים? את המגורים? את העסק? אני תמיד מדמיינת את עצמי עושה את הצעד הזה אבל הוא לא ממשיך.
ועוד על הכל יש את הקורונה הזאת ואף אחד לא יודע מה יהיה מחר.
האם מישהו היה בסיטואציה כזאת?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025