לדבר על זה עם מישהו קרוב
לפני שנה , סיימתי שנה ראשונה בתואר הראשון וגרתי במעונות בדירת סטודיו (קטנה ממש) והיה נוח ונחמד סהכ אבל לא נהנתי להזמין אנשים או בכלל מהאוירה עצמה במעונות. יש לי שם שני חברים שאני רואה לפעמים וזהו. חיפשתי דירה בחוץ ולא מצאתי משהו מתאים, עד שחברה שגם עזבה את המעונות שאלה אותי אם בא לי לעבור איתה לדירה שכבר חתמה חוזה, ישר שמחתי וממש רציתי לבוא לראות, רק שבדיוק באותו שבוע עשיתי תאונה בקורקינט וסבלתי ממש לא הצלחתי ממש לצאת מהבית, והייתי גם נורא בלבטים וחששות אם לשלם יותר , אם לעשות את הצעד הזה ולשנות אזור (שגם לא רציתי לגור בו) זה לא היה אזור שרציתי אבל חוץ מזה הכל היה מתאים. חושבת שקצת פחדתי לעבור וגם התאונה השפיעה ללא ספק רק אחרי שבועיים ממש רציתי שוב לעבור אליה וזה כבר נתפס. בכל מקרה בראיה לאחור אני מצטערת שלא הלכתי ובדקתי את זה יותר לעומק. באותו רגע אני זוכרת שלא היתיי סגורה על ההחלטה אבל פשוט לא היה לי כח לחפש לי מחליף (זה תהליך מעצבן במעונות לוקח זמן) וגם העדפתי אם כבר לעבור אז לאזור שאני רוצה.
עכשיו אחרי הקורונה ועדין אחרי כל הזמן הזה רק עכשיו אני מסתכלת אחורה ואומרת שיצאתי מפגרת ופספסתי הזמדנות, לגור בדירה נורמלית יותר גדולה שתרגיש לי כמו בית ועם מישהי שאני גם מכירה ויכלה להיות לי שנה יותר נעימה וגם בתקופת הקורונה לא הייתי לבד.
אני יודעת שזה כבר לא משנה ועכשיו אני גם מחפשת שוב אבל אני מרגישה שזה משהו שהיה בשליטתי ואני לא מבינה את עצמי ואיך נתתי לזה להתפספס ככה.
הזמן בתואר אמור להזכר לי כחוויה טובה והיא כן לא רעה והיו בה רגעים טובים ונשארה לי עוד שנה אבל זה ממש מטריד אותי ואני לא יודעת איך להסתכל על זה בצורה יותר טובה שלא תגרום לי להלקות את עצמי ולכעוס על עצמי לשווא.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025