חתונה שהובילה לסכסוך משפחתי. מה לעשות?

שלום לכולם.

רציתי לשתף לגבי סכסוך במשפחה, או יותר נכון בין הבת זוג שלי ובת הזוג של אחי התאום בגלל החתונות הקרובות שלהם ושלנו. זה ממש אוכל אותי. קצת הקדמה, מתנצל מראש על החפירה -

אני עם בת הזוג שלי בערך שנה וחצי. אני בן 33 והיא בת 31. אחרי קצת פחות משנה שיצאנו, ידעתי שהיא הבחורה שאיתה אני רוצה לחיות את החיים שלי. דיברנו על זה ורצינו להתחתן בשנה הקרובה, לא רצינו לחכות עם זה כי יש לנו תכניות להקים משפחה וכו'. החלום היה להתחתן במזג אוויר שמשי או שיאפשר חתונה בחוץ גם בערב. אמרתי לאחי התאום שאני מתכוון להציע לה נישואים.

אחי התאום יוצא עם בת הזוג שלו כבר 6 שנים, מאז שהוא היה בן 27 והיא בת 20 או 21. גם הוא תכנן להציע לה נישואים בערך באותו הזמן שאני תכננתי. הוא כבר הרבה זמן רוצה להציע לה אבל היא עדיין לא היתה מוכנה, כשחלק מהסיבות היו שהיא "לא רוצה להיות הראשונה מבית החברות שלה שמתחתנת". לפני בערך חצי שאלתי את אחי בשיחה של "דרך אגב" מתי נראה לו פחות או יותר שהוא יתחתן, והוא אמר שאולי בספטמבר-אוקטובר, ואני אמרתי שבכל מקרה נדאג שיהיה מרווח בין החתונות.

אני רציתי להציע לחברה שלי נישואים באפריל ביום ההולדת שלה, ואז גיליתי שגם אחי מתכנן באותו זמן. לי זה לא הפריע, אבל הוא אמר שלו ובעיקר לבת זוג שלו זה כן יפריע כי היא רוצה את הייחודיות שלה, אז שאלתי אותו אם יש סיכוי שהוא יוכל להקדים את ההצעה, הוא אמר שכן ושבכל מקרה זה מה שהוא תכנן לעשות והוא אכן הקדים אותה. בערך שבועיים-שלושה לאחר מכן גיליתי דרך אמא שלי שהוא ובת הזוג שלו כבר קבעו תאריך לחתונת החלומות שלהם וסגרו מקום ביקב מפואר בצפון הארץ, באוקטובר. גיליתי את זה כמה ימים אחרי שזה כבר קרה. כשדיברתי על זה עם אחי, הוא אמר שהוא התכוון להגיד לי ועוד ביקש ממני שאני אחכה לפחות שלושה חודשים אחריהם כדי לקבוע את החתונה שלי. מה שאומר שזה סוגר אותי לבערך שנה, עד אז אני כביכול לא יכול להתחתן. אני וגם בת הזוג שלי ראינו את זה כמהלך די חד צדדי ודורסני. אם הוא היה פשוט משתף אותי לגבי זה, הכל היה נשאר אותו דבר, הוא עדיין היה מבחינתי מתחתן באוקטובר אולי, אבל לפחות הייתי מרגיש שהוא רואה אותנו.

אני וחברה שלי קיבלנו את ה"גזירה" בלב מאוד לא שלם, זה גרם להרבה מתחים גם ביני לבינה וגם ביני לבינם, אבל המשכנו הלאה. ואז הגיעה הקורונה. אני וחברה שלי נפגשנו איתם במאי ואמרנו להם שאנחנו מפחדים שלא נוכל לקיים בכלל חתונה, ושאלנו אם יפריע להם שנתחתן כבר ביולי בחתונת בזק. הם אמרו שאם נעשה את זה זה מאוד יפריע להם, ואמא של אפילו אמרה שאחי אמר שהוא "לא ישכח לי את זה" אם אעשה את זה. הם טענו שהם מפחדים שאם זה יקרה, אנשים לא יבואו לחתונה שלהם כי כבר "יסמנו וי" על החתונה שלי. שוב, קיבלנו את זה והחלטנו במשך כמה זמן לא להתעסק בארגוני חתונה בכלל,למרות שזה אכל אותנו.

חודש אחרי זה החלטנו להתחיל לחפש אולם לינואר, שיהיה בעצם 3 חודשים אחריהם. החיפושים האלה מאוד ביאסו אותנו, ורק הבליטו כמה שאנחנו לא רוצים להתחתן בתאריך הזה ובשיא החורף. החלטנו שאנחנו לא עושים את זה ושוב מחפשים אלטרנטיבה. נפגשנו עם ההורים שלי וההורים של בת הזוג שלי ביחד בשביל ייעוץ. בסוף החלטנו שנעשה את זה חודש אחרי אחי, בנובמבר, ושכדי להתחשב בחששות שלהם, נחלק את ההזמנות לחתונה רק אחרי החתונה שלהם, ככה לא יקרה מצב שאורחים יבחרו למי לבוא. אם כבר, יבחרו לא לבוא אלינו אחרי שכבר היו אצלם. אמרתי את זה לאחי, הוא בהתחלה הסכים שזאת פשרה טובה, אבל אחרי כמה שעות התקשר ואמר לי שאנחנו לא באמת נוכל לשמור על זה בסוד, ושאנשים שישמעו שיש את החתונה שלנו לא ירצו לבוא לחתונה שלו. אמרתי לו שאני חושב שהוא מדבר שטויות ושזה כבר באמת מוגזם, רבנו והגענו לטונים מאוד גבוהים, וקבענו להפגש ארבעתנו, הוא וזוגתו ואני וזוגתי.

במפגש הזה הטונים כבר באמת עלו, חברה שלו דיברה לחברה שלי בצורה מאוד אגרסיבית, האשימה אותה שעד שהיא נכנסה לחיים שלי הכל היה בסדר ביחסים, ותאום היא מגיעה והורסת הכל, ועוד דברים מתחת לחגורה ומאוד פוגעים. בשיחה הזאת הבנתי מה היא האמת - שאלתי את בת הזוג של אחי - "בואי נניח שכל האורחים יגיעו לחתונה שלכם, ולשלנו. עדיין יפריע לך שנתחתן חודש אחריך?" היא ענתה שכן, כי זה עדיין "יפגע לה בייחודיות". פה הבנתי מה באמת מפריע להם, או יותר נכון - לה. 6 שנים שהכרתי אותה הכל היה בסדר כי לא היה עם מה להתמודד, אבל עכשיו ברגע האמת, הבנתי מה באמת חשוב לה.

אחרי השיחה הזאת הופעל עליי לחץ מהמשפחה (בעיקר מאמא שלי שהתהפכה כמו סטייק) לא להתחתן בנובמבר כדי לא לגרום לסכסוך במשפחה. בסוף בלית ברירה סגרנו וחתמנו לתחילת דצמבר, כדי שהפרינססה תהיה קצת יותר מרוצה. כמובן שלא שמענו שום תודה מאף אחד.

מה שמטריד אותי זה שהיחסים מאוד נפגעו, ביני לבין אחי, לבין בת הזוג שלו, בין בת הזוג שלי אליהם. היא רותחת עליהם מזעם ולא ממש יכולה לראות אותם, היא ממש לובשת מסיכה כשהיא רואה אותם. ולי זה כואב. מרגיש שהלב שלי מדמם כי לא ככה רציתי שיהיו פני הדברים. עכשיו ברור שיש קורונה ושלא בטוח שהאירועים יתקיימו בכלל, אבל זה ממש לא העניין.

כל שיחה שעשינו איתם במשך כל התקופה הזאת נגמרה בפיצוצים, בעיקר ביני לבין אחי. עכשיו הכל כביכול רגוע, אבל רק למראית עין. אני מסתובב עם מועקה רצינית ומרגיש שכולם כועסים עליי, ושכנראה עשיתי הרבה טעויות בדרך.

אשמח לשמוע מה אתם חושבים, תודה לכל מי שקרא.