חשיבות של תואר בחברה שלנו? האם אני נחשב לפחות מוצלח כי אין ברשותי תואר?

היי,
אבקש לא לפרסם את השאלה בקבוצות או ברדיו.
מעט רקע עליי: אני ישראלי, לא התגייסתי לצבא, ולא למדתי באונ' כלשהי, אך אני עצמאי, משתכר הרבה מעל הממוצע, רכשתי המון ידע דרך ספרים וקורסים בתחומים: מדעי המחשב, מרקטינג, שוק ההון, נדל"ן, פסיכולוגיה, NLP, עיצוב גרפי ואני בעל דירה בצפון הארץ ומתגורר בהרצליה. יש בי גם כמה תכונות חיוביות כגון הנהגה, חזון ונחישות. אני דובר עברית, אנגלית, ספרדית, איטלקית וגרמנית. גרתי שנה באיטליה ושנה באיטליה. בקיצור, רוב חיי אני בעשיה ובניתי ועסקים וקשרים בכל העולם, אך אין לי תואר. ומרגיש לי ששופטים אותי על זה, והאמת, לא ברור לי כל כך למה. יש לי מכרים שעשו תואר כלשהו והם חסרי כיוון בחיים, או לא משתכרים אפילו שליש ממני, אבל החברה מעריצה אותם יותר כי יש להם תואר מאוניברסיטת ת"א או העברית בירושלים. וההורים שלי גם מנג'סים לי שאלך ללמוד.
אני מניח שחלקכם יגידו לי 'פאק איט מה אכפת לך מה חושבים, בלה בלה בלה' וזה לא מה שאני מחפש. אני לא רוצה לדמיין את היום שבו הייתי צריך להגיע לראיונות עבודה בישראל ולספר שלא עשיתי שירות צבאי ואין לי תואר, למרות שבפרקטיקה כנראה שאוכל לתרום לחברה הרבה מעבר לאדם עם תואר אך ללא נסיון. אדם במצב שלי צריך להיות עצמאי כל החיים או להכנס לתפקידים מסויימים דרך קשרים, או מה? להצטדק בכל פעם שהאדם מולי מראה פרצוף מוזר כשמבין שאין ברשותי תואר כלשהו? אם זה דייט או אדם חדש שאני מכיר. הסיבה האמיתית שלא עשיתי תואר זה כי פאקינג לא רציתי להעמיס על עצמי כמות אדירה של מידע לא פרקטי או 'מקצועות שלא שונו מהפלמח'.
מצד שני אני מבין את חשיבות התואר למקצועות כמו עריכת דין, פיזיקה. יש מקצועות שאין בהם מקום לטעויות, למשל הטסת מטוס, הנדסת חשמל וכו שכל טעות עלולה להיות פטאלית.

העובדה שהחברה גורמת לי להרגיש מעורער גם בגיל 30 ואחרי שלל של הישגים היא די... מעיקה

יש לי שלוש שאלות עיקריות אל הקוראים:

האם את, בחורה בעלת תואר אחד או יותר היית מוכנה לצאת עם אדם כמוני?

האם הייתם שופטים ומקטלגים אדם בגיל 30 שאין ברשותו תואר?

האם הייתם מעסיקים מישהו ללא שירות צבאי ותואר בחברה שלכם?

מצפה לכנות מלאה ממי שמחליט לענות. תודה