היי, אני עוברת תקופה שבה אין לי לאן לברוח כי אני צריכה לנתב את כל האנרגיות שלי לקראת מבחן גדול בספטמבר (שיכריע את עתידי המקצועי)
עקב הקורונה חזרתי לבית הורי (שמעולם לא הסתדרנו לתקופה ארוכה) אני בת זקונים, והיחידה שנולדה בארץ. קיים פער בין צורה המחשבה, ההתנהגות, ההבנה ועוד ביני לבין ההורים.
הם טיפוס מרצה, מוכנים לתת לכולם את כל מה שירצו לשמוע (למרות שהם חושבים/מרגישים את ההפך הגמור) רק כדי לרצות, שלא יעלבו, שלא יכעסו. הצביעות הזאת משגעת אותי, מה שהבנתי שבדיעבד גורם לי לפקפק באנשים שהכרתי לאורך חיי בגלל ההתנהלות שראיתי בבית (כי למה באמת הם מתכוונים?)
לא גרתי בבית 5 שנים, אך חזרתי מדי פעם לתקופות של חודש-חודשיים במעבר בין דירות (שלמזלי יש לי את היכולת לזה) כיום אני פה כבר מספר חודשים וכל האווירה הזאת מרוקנת ממני אנרגיות.
אני לא מוצאת טיפת אהבה שנשארה לי, הם לא מכירים אותי, לא מתעניינים ולא אכפת להם משום דבר שקשור בי כי "תמיד תסתדרי" לעומת אחיי הגדולים ש"הסתדרו" מבחינת נישואין, ילדים, קריירה, דירה ועוד .. אבל להם ימשיכו ללקק ולדאוג כשמדובר בבני 35,37,40 . כך זה היה כל החיים, כשהם היו בגילי, היו מתנהגים אליהם בצורה כלכך מתחשבת, מפרגנת, תומכת.
אני יודעת שזמנים משתנים ואין את אותן היכולות במרוצת השנים, אבל לא מדובר פה על תמיכה כלכלית אלא על התעניינות, אכפתיות, דאגה ודברים לא חומריים שהורים אמורים לתת.
המצב הזה משגע אותי ואני מבינה שאין לו פתרון,
בעוד כמה חודשים אעזוב פה לתמיד, כנראה אנתק קשר אלא אם הם יצרו אותו וגם אז, לא יהיה לי שום רצון לצביעות וכאילו התעניינות הזאת כי ככה אמורים לעשות.
מה אתם הייתם עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025