בבית ספר עברתי סוג של חרם שקט שנמשך לא מעט שנים. הייתה לי חברה אחת שכל פעם שהיא לא הייתה מגיעה הייתי מבריזה גם כי פשוט אף אחד אחר לא היה מדבר איתי.
העצוב הוא שהחוויות האלה חזרו על עצמן במהלך החיים, היו לי חברים וזה הגיע למקום של שנאה כלפיי.
פיתחתי חרדה חברתית. אם במקום עבודה לדוגמא יש כעס כלפי או אווירה מתוחה אני יכולה לקבל התקפי חרדה ולהיות משותקת.
בנוסף, קשה לי להתקרב לאנשים ולהיפתח כי אני כל כך רגילה להתאכזב ולכאוב.
אני מרגישה ייאוש וחוסר תקווה. מתחילה להרגיש שהחיים האלה לא שווים את הקימה המונוטונית לאותו יום מונוטוני כי בסופו של דבר אני ממש בודדה.
העצות שלי לעצמי די נגמרו...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות