מבולבלת בעיקר... חרדי? דתי? שירות לאומי? לימודים אקדמיים?... מה לעשות?

היי,
אז אני בצומת מאד משמעותית בחיים שלי...
פרשתי מהמסגרת בה הייתי בשנים האחרונות ובפעם הראשונה יכולה לבחור במשהו שאני באמת רוצה לעשות.
אני חרדית מבית. אבל עם ראש אחר לגמרי מהסובבים אותי (מסתבר.. תמיד חשבתי שהרוב כמוני. אז לא.) לא יודעת. אני מרגישה שמעולם לא קיבלתי החלטה מודעת שתתרום לחיים שלי ולמה שאני רוצה להשיג בהם. וזה מדכא אותי נורא...
אבל אם אני חושבת קדימה.. בשנה הבאה יש לי את האפשרות ללכת ללמוד, או לעשות שירות לאומי, זו גם אופציה מבחינתי.
ההורים שלי מאד נגד השירות. הם פוחדים מהצעד הזה ולקטגוריה שאליה הוא יכניס אותי (בחורה בחיפוש. כי מה יש לה לחפש שם... מישהי שלא בטוחה בדרך בה היא נמצאת. מה שנכון.בדרך החרדית..)

אני מאמינה בקיום של אלוקים. מאמינה שדרוש עולם המעשה כדי שישפיע על עולם הרגש. שהמצוות משפיעות באופן ישיר על האמונה... מאמינה ביהדות, בהסטוריה שלנו כעם, באחריות שלנו לשמר אותו. ובאותה נשימה אני מרגישה פספוס כזה גדול!
בכל תחום- הזוגי,תרומה למדינה, חיי חברה, חוויות...
(לא דתיים רואים את העולם החרדי כחסר בחירה... כמו עדר שהולך בעיניים עצומות אחרי משהו בלתי מושג. שאי אפשר לראות. יש כל כך הרבה חרדים ודתיים עם ראש על הכתפיים. מודעים. שעושים בחירה. כל יום מחדש... למה לא לראות את זה ככה?
מה עם הדברים שאנחנו מוותרים עליהם במודע? בשביל להשיג משהו אחר...)

קשה להיות חרדית בבית שחשוף לתוכן של העולם הגדול נון סטופ. גדלתי עם שירים, סרטים, סדרות... ולא היתה לי בעיה עם זה. זו הדרך שהבית שלי מתנהל. החברה בחוץ זה משהו אחר... כי מודרניזציה כזו איפה שגדלתי לא מקובלת. היא לא דבר חיובי. זה אוטומטית יוצר אצלך חומה כזו... בינך לבין החברה בחוץ. את מרגישה קצת לא שייכת. ואני באמת במלכוד. כי נשארתי חסרת רגש למקום בו אני גדלתי. למקום המחמיר. יש בי המון רגש לבסיס. לערכי יסוד... ומרגישה שאיו לי יותר מה לחפש בחברה הזו. ויש המון בנות ובנים במצב שלי שממשיכים בחייהם ברגיל! כי באמת כל אחד עושה מה בא לו בטוב אצלנו. אולי אני סתם מסבכת את עצמי ונכנסת ללופים של מחשבות אבל העניין שאני לא רואה שום סיבה לא לעשות שירות. זה נכון שזה יחשוף אותי לעולם אחר ושונה ממה שהכרתי אבל אני באמת רואה בזה הזדמנות להתפתח כאדם וחבל לי לוותר עליה. העניין הוא שאני לכאורה מוותרת על כל המוכר והידוע שהיה לי... ולבחירה הזו גם יהיו השלכות.

לא יודעת איך לשלב את כל העסק ביחד..את כל מה שאני מאמינה בו. במיוחד בחברה בה אני נמצאת. או לפחות הייתי נמצאת... כי מאז שפרשתי מהמוסד הלימודי די השתחררתי. לא דתיים בטח לא יבינו על אני מדברת...
אז קצת התברברתי פה... אבל בעיקר מה שאני שואלת זה:
1. איך להפריד בין הדעה והרצון של ההורים שלי למה שהרגש שלי אומר? (ההורים שלי עשו ועושים בשבילי הכל. כל החיים.)
2. יש לי את התחושה הזו של חוסר השייכות...ואף אחד לא יכול לדעת אם ארגיש שייכת במגזר אחר. ולכל מגזר היתרונות והחסרונות שלו. אז האם עדיף להתמודד עם חסרונות מוכרים מאשר עם חסרונות לא מוכרים?