אז ככה...
נפרדנו לפני בערך חצי שנה אחרי 3 שנים של קשר. נפרדנו בגלל שבחודשים האחרונים הייתה לי תקופה קצת קשה בגלל הצבא ולא הייתי 100 אחוז בתוך הקשר. פחות עפתי עליה, פחות התייחסתי, פחות השקעתי. כשהיא נפרדה ממני הייתי חתיכת שמוק ילדותי, התעצבנתי ובקיצור נפרדנו בצורה לא טובה.
בחצי שנה הזאת התבגרתי המון, השתנתי המון. אני יכול להגיד בביטחון מלא שאני יכול לתקן כל דבר קטן שלא התאים לה, אני יכול להיות מושלם. היה לנו קשר שקשה לי לתאר אותו... היא הייתה החיים שלי, החמצן שלי, החברה הכי טובה שלי. כמה שטויות עשינו ביחד, השלמנו אחד את השנייה, טיול לפני צבא עשינו ביחד. כל רגע שהייתי איתה הייתי מאושר. אני לא אמרתי לה את זה מספיק ואני מצטער על זה כל שנייה לשנייה...
לא היינו בקשר בחצי שנה האחרונה. יצאתי ממעגל החברים שהיה לנו, חסמתי אותה כדי שיהיה לי פחות כואב. זה לא ממש עבד... כבר חצי שנה שלא עבר יום שלא חשבתי עליה. כל פעם שאני שוכב במיטה אני נזכר שהיא הייתה לידי, כל פעם שאני מתקלח אני נזכר שהיא התקלחה איתי, כל פעם שאני יוצא עם חברים אני נזכר שבאותו מקום היינו ביחד.
השבוע גיליתי שכבר שבועיים שיש לה חבר חדש. אני פשוט לא מסוגל לתאר מה שהרגשתי באותו הרגע. הרגשתי כאילו דקרו לי את הלב בערך מליון פעם ובאותו הזמן הכניסו לי אגרופים לבטן.
אני יודע שמה שאני צריך לעשות זה פשוט להתקדם הלאה, שהזמן מרפא, שאני אמצא מישהי אחרת שתכבוש אותי. כל הקלישאות האלה לא עוזרות כשאני כבר חצי שנה לא מצליח להנות מכלום, לא מפסיק לחשוב עליה לרגע, בקושי עולה לי חיוך על הפנים כבר חצי שנה. כל מה שאני רוצה זה פשוט להיות בתוך החיבוק שלה וזהו.
אני יודע שזה רעיון גרוע שרוב הסיכויים יגמור אותי, אבל אני פשוט מרגיש שאני צריך לבוא אליה, להגיד לה שחבר שלה יילך לעזאזל, אני יכול לתקן הכל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות