מצב חברתי, התנהגות כלפי הסביבה החיצונית וביטחון עצמי

לאחרונה שמתי לב לעניין מסוים בקשרים עם חברים שלי.
יש לי חברים מהבית ומהלימודים.

מהלימודים אנחנו חברה של 10 איש, 3 גברים ו7 נשים כששני הגברים האחרים הומוסקסואלים.
מהבית אנחנו קבוצה של 4 חברים, 2 נשים ו2 גברים כשהחבר הומוסקסואל.
מת על כל אחד ואחת מהחברים שיש לי ומוקיר תודה על זה שהיום אני במקום יותר טוב בחיים(ב-2019 גיליתי שאני סובל מחרדה חברתית בגלל כל מיני סיטואציות שקרו לי בחיים)

יש לי בן דוד(סטרייט) שאנחנו כמו אחים, לשנינו יש חבר משותף ועד לפני הקורונה היינו שלושתנו נפגשים והייתה אחלה אווירה - מזמינים לאכול, מדברים, צוחקים ומשחקים בסוני. קצת להפיג לחץ מהלימודים אתם יודעים).
איתם(יותר נכון עם בן הדוד כי החבר המשותף חסר ניסיון) אנחנו מדברים על המון נושאים ובין היתר על חוסר ביטחון, בחורות, דייטינג.. הוא יוצא עם לא מעט נשים ולי יצא רק פעמיים לצאת עם מישהי שלא ראיתי לפני, בכל שאר מערכות היחסים שהיו לי אני ואקסית הכרנו במסגרת בה היינו, היינו תקופה חברים ממש טובים ומשם זה התפתח למערכת יחסים.
יש לו חברים שהוא מזמין אותי לשבת איתם והם אחלה חברה, הם מסוג האנשים שהייתי רוצה להיות בחברתם! יש אחלה של הומור, מדברים על כמעט הכל והם נותנים לי להרגיש טוב, כאילו אני לא בתחרות עם אף אחד ואין שם משחקי אגו גבריים כזה של מי יותר חזק/חכם/מצליח/עם ציונים יותר טובים שאני מכיר מחברויות קודמות(פשוט ילדים).
הם אומרים לי לבוא ולצאת איתם יותר וזה עבורי משהו שמאוד מרים לי מאוד

דוגמא נוספת, היה לי חבר טוב(סטרייט), גדלנו יחד עד שהקשר נותק וחזר שוב לפני שלוש שנים.
לפני שנה החלטתי לנתק איתו קשר כי הבנתי שזה היה קשר של ניצול.
אני, הוא וחבר שלו היינו יושבים ומעשנים עד שהיה יוצא מצב שמסתלבטים עלי על משהו הייתי אומר או עושה מה שהיה גורם לי להסגר ובסופו של דבר בין היתר באותה תקופה בחיים זו אחת הסיבות שהתפתחה אצלי חרדה וחוסר ביטחון - הייתי חוטף מלא סטלות רעות מהישיבות איתם.
הבנתי שאני לא מחפש להיות בחברת טיפוסים כאלה ופשוט לקחתי צעד וחצי אחורה.

אני לא רואה בי גבר ישראלי טיפוסי.
מאז החרדות אני פחות מרבה לצאת ופחות נוהג לדבר עם מלא אנשים - מעדיף כמה חברים טובים מאוד שאני יודע שאנחנו שם כשצריך מאשר ערימה של חברים שהדבר היחיד שמקשר בנינו זה לעשן ירוק ואלכוהול.
אני מאוד מתעניין בהתפתחות אישית, כדי להצליח להתמודד עם החרדות, למצוא משמעות ולהיות האדם שאני רוצה לגדול להיות.
כדורגל לא מעניין אותי, אני מנומס - לא מקלל אלא אם כן זה בצחוק או סתלבט ובסך הכל נחמד מאוד(יש שיגידו נחמד מידי),
אני ביישן, מופנם ומדברים לא פשוטים שחוויתי כנראה ביסודי(חרם 3 שנים שקראו לי "גיי"), בצבא(התנקלות על בסיס קבוע) ובגידה(גם זה קרה), אני לא סומך כל כך מהר על אנשים ותמיד חושב פעמיים לפני שאני נפתח בפניהם.

- - - - - - - - - - -

אני מאוד בטוח במיניות שלי, אבל העובדה שאני יותר בחברת נשים וגברים נשיים(אם מסתכלים על הנורמות החברתיות שלנו) גורמת לי לתהות מה הביא אותי לנקודה הזאת?

וגם יש את הקטע של החרדה החברתית שמציק לי מאוד, זה גורם לי לחשוב שאף בחורה לא תיקח אותי ברצינות ולא אמצא זוגיות עם אהבה ועומק כמו שהיו לי בעבר אם לא אצא מהתחושות האלה ואתחיל לחזור להיות מי שהייתי לפני כל הבלאגן.

לא אשקר לכם, כן הייתי רוצה חברים סטרייטים כי אז אפשר לשתף חוויות, לשמוע מה עובר על אחרים ספציפית בתחום הזה של זוגיות, דייטינג וללמוד מזה כי אם אשב עם חבר גיי ואשתף אותו הוא לא באמת יבין על מה אני מדבר או מה אני חווה בתחום הזה(קרה לא מעט פעמים).

מדוע אני מוצא את עצמי יותר בסביבה של גברים הומוסקסואלים ומרגיש הרבה יותר מאוים כשאני יושב עם סטרייטים?
איך זה שבכמעט כל הקבוצות החברתיות בהן אני נמצא אני הסטרייט היחיד?

יודע שעשיתי די סלט חחח
אבל אם קראת עד לכאן, מעריך את זה מאוד
אשמח לקרוא כל דעה, פשוט רוצה להיפטר מלא מעט ערפל שיש לי בראש