אז מה אפשר לעשות שיש לו אופי מחורבן?

היי,
אני אפילו לא יודעת מה לכתוב..
איך זה שדבר כל כך טוב יכול להפוך לכל כך רע בלי שנשים לב?
איך נותנים עוד הזדמנות ועוד הזדמנות ונשארים בחיים?
איך מגיעים להחלטה עם כל כך הרבה רבדים?
איך מגיעים להחלטה שהיא כנה עם עצמך וללא השפעות מהקרובים לך?
האם זה נכון להסתכל על בעיות בצורה אובייקטיבית כשהנושא כל כך סובייקטיבי?

כל השאלות האלה מציפות אותי ומפריעות לי להתקדם ולעשות את הבחירה הטובה.

היינו כל כך מאדלי אין לאב. כל כך מאושרים.. כל כך מרוצים מכל אספקט בקשר הזה. תמיכה הדדית, רצון הדדי, קבלה אמיתית של האחר עם כל הפאקים והמגרעות. היינו גוף אחד ונפש אחת.
מה קרה לנו?

זה בטח מצחיק לקרוא את זה במחשבה שאני כולה בת 21 ויהיו לי בעיות קשות יותר בעתיד. אבל זה לא משנה, זה מה שיש עכשיו..

אני לא יודעת לשים את האצבע על הזמן שבו זה התחיל להשתנות. מתי שמנו משקפי שמש כדי לא להסתנוור מהפריחה של תחילת הקשר.
התחילו ריבים ולא הפסיקו.
כל יום אני דומעת.. כל יום אני מתאכזבת..

אני מאמינה שכשמשהו מקולקל צריך לתקן אותו. לא לזרוק לפח ולקנות חדש. אבל יכול להיות שזה פשוט כבר מת? אני באמת לא יודעת.

בחרתי אחד קשה. אתגר אמיתי. הוא פגע בי כל כך הרבה פעמים ובכל זאת נתתי לו הזדמנות. כי אני מאמינה בו וביכולת שלו להשתנות.
הוא משתדל, אני רואה את זה. אבל משהו בהכל מרגיש לי לא נכון.. מרגיש לא אמיתי.. האם הוא באמת מסוגל לעבוד על עצמו או שזה האופי ומי שבוחר להתמודד עם זה אז לבריאות?
אני עושה הכל בשבילו. אני מרגישה שאני עובדת על הפאקים שלי בשבילו. גם בשביל עצמי.

קשה לי.. רע לי.. אני מפחדת משתי האפשרויות..
מפחדת לפספס אותו ומפחדת לפספס אותי..

הוא לא רוצה לפגוע בי ובכל זאת עושה את זה בטעות. אני מרגישה כמו אמא שמחנכת את הבן שלה ולא מוותרת עליו כי הוא הבן שלה. אבל הוא לא הבן שלי.
יש לו תפיסה כל כך מעוותת על החיים. הוא רואה הכל אחרת.. בגלל זה הוא לא שם לב כשהוא פוגע בי..

אני לא יודעת מה טוב לי. אם להמשיך לעבוד על זה או לתת לעצמי מנוחה ופשוט לעזוב..
לקחת את כל הדברים שלי מהדירה שלנו.. לנתק קשר.. לחזור לשכב עם מי שבא לי ומתי שבא לי.. לדאוג רק לעצמי ולא להתעסק בקקי פופו הזה יותר..
או להמשיך להלחם? להמשיך לדבר על זה ולפתור את זה?
אני בכלל אוהבת אותו עדיין?

קשה להציג בכתב את האינטימיות ואת כל הרבדים של הקשר שלנו. לכן אני בוחרת להציג רק את הרגשות שלי.. שגם הן לא ברורות לי..