אני מיואשת מאנשים, לאט לאט מתחילים להגמר לי הכוחות אליהם

אני אדם חברותי. יש מסביבי המון חברים וקבוצות אנשים שאני נמצאת בהם, אנשים טוענים שהם אוהבים אותי, שכיף איתי, רוצים להיפגש איתי, להיות בסביבה שלי, שאני פשוט מעלה להם חיוך על הפנים, ואני שומעת את זה כל כך הרבה מאנשים שונים, ואני לא מופתעת... אני משקיעה הרבה מאוד זמן בללמוד את האנשים אחד אחד להבין אותם, לא לפגוע בהם, לא להביך, להקשיב להם שצריך, להצחיק אותם ולהיות שם בשבילם תמיד, אני אוהבת להקשיב לאנשים תמיד אהבתי, לא כי אני בהכרח אדם טוב אני פשוט מרגישה טוב עם עצמי כשאני עוזרת למישהו להרגיש טוב עם עצמו. אבל למען האמת? שאר הזמן אני מרגישה כמו גוש מהלך של חרא, כמו גומי כזה שמתפתל על פי הצורה של אנשים, ועובר בין צורה לצורה עד שכבר אין לו צורה אחידה משל עצמו והוא רך ונהיה ויותר ״גמיש״. רוב הזמן אני מעדיפה להיות לבד, אחדות הפעמים שאני באמת נהנת להיות עם אנשים. אני לרוב מתחרטת שבאתי אבל ממשיכה לבוא.
בכל תקופת הקורנה נהנתי מהמרחק מאנשים, הרגשתי שאני מתפתחת יותר, אבל ברור לי שזה בגלל הנסיבות שהיו שונות מהרגיל, היו לי הרבה תקופות של בדידות ובגלל זה אני בוחרת ומשתדלת לא לבודד את עצמי מהחברה יחד עם הקשיים שזה מביא.
אני לא שולטת בזה אבל אני תמיד נותנת לאנשים להרגיש בנוח, משתדלת לא להעמיד אותם בסיטואציה מביכה. אבל ככל שאנשים מרגישים יותר בנוח להיות עצמם ככה הרצונות והדעות שלי כבר פחות משנים. אלא הם נהנים יותר ויותר להיות הצורה הטבעית של עצמם, וצר לי להגיד... זאת לא צורה יפה. אנשים עושים בשבילי את הבחירות שהם היו רוצים לעצמם, שולטים עלי, לא מקבלים את הפגמים שלי ומצפים ממני להיות הגרסה המושלמת של מה שהם היו רוצים לעצמם. ואני מדברת על חברויות של שנים, וקשרים נורא קרובים. תשאלו אותם הם מרגישים אלי ככל הנראה הם יגידו שהם מתים עלי ושאני בין האנשים הקרובים אליהם. אם תשאלו אותי הם לא יחסרו לי. אמביוולנטיות זאת לא צביעות, אני אוהבת אותם אבל אני יודעת שהקשר שלי לטווח הארוך עם אנשים לא באמת עושה לי טוב.
רוב הזמן אני מוותרת וסובלת בקשרים שלי עם אנשים, בפעמים האחדות שניסתי לדבר על זה או אפילו ניתקתי את הקשר אותם אנשים הופתעו ונפגעו מאוד. הפעמים שאני נשארת זה בשביל הרגעים הפשוטים שלא דורשים מאותו האדם להתאמץ בשבילי ואז לקצת זמן אני פשוט שמחה להיות איתם.
זה משהו שנורא חוזר על עצמו ולא רק עם אדם אחד או שניים, אלא ככל שאני מכירה ומתקרבת יותר לאדם ככה אני סובלת יותר, והכוח שלי אוזל, לא יצא לי להכיר אדם שפועל בצורה שונה מהשאר.. ואני מכירה והכרתי הרבה אנשים.