אמא שלי צבועה, והיא שונאת אותי!

עברתי קצת בחיים שלי...אכלתי קצת (הרבה) חרא
הייתה לי ילדות קשה...והגעתי לאן שאני היום לצערי...
בשנתיים האחרונות אני עברתי שינוי של 180 מעלות,מערסית,למתורבתת .מעצבנית למאוזנת,ממפונקת ואנוכית-לעצמאית
ותומכת בסביבה, כל האנשים שמסביבי רואים את זה ומחמיאים לי, אך לצערי בגלל העבר הבעייתי שלי אין לי מסגרת ואני לומדת בחינוך ביתי (עם בגרות והכל)
היחס ביני לבין אימי תמיד היה קשה...עליות ומורדות תמידיות,אנחנו כל כך שונות היא דתיה ואני פחות בקטע.היא גם מהדור הישן מה שנקרא.ויש בינינו פערים עצומים!! בכל הדברים אפילו הפשוטים ביותר!
תמיד היה לה קשה לקבל אותי,והיא לא מודה בזה בפניי אבל היא מתביישת בי, העניין הוא שתמיד בפניי ובפניי אחרים היא כביכול האמא הטובה ביותר,הכי אוהבת,הכי מקבלת,הכי מפנקת "הכי הכי"
לפני כמה חודשים היא הייתה בבית כי היה לה יום חופש, והיא דיברה עליי בטלפון היא חשבה שלא שמעתי,אבל שמעתי ,היא אמרה שאני נטל שאם היא הייתה יכולה היא הייתה זורקת אותי לפנימייה,שהרסתי לה את החינוך של אחי,שבגללי אבא שלי חלה באירועי לב ,היא אמרה שאני מקולקלת,בעייתית והיא לא מאמינה שיצאה לה בת כזאת, ו"חולת נפש" (היא אפילו רשמה אותי *ללא ידיעתי*לקבוצה בוואצפ עם אלפי אנשים שיתפללו עליי לבריאות הנפש) היא עושה ממני משוגעת ובעייתית כשבפועל אני 'נופת צופים' (עוזרת לה בכל דבר אפשרי) אחרי המקרה הזה נשבר לי הלב לאלפי רסיסים,
ומפה לשם שמעתי עוד מלא שיחות טלפון עם מיליון אנשים שונים שאני אפילו לא מכירה מילים "נחמדות" עליי ונעלם לי האמון בה ואחרי מיליון מטפלות ותהליכי גישור,מילים יפות,מתנות,והבטחות עברה חצי שנה והאמון חזר היא הבטיחה שלעולם לא תפגע בי יותר ואני 'האור בחייה' היא קנתה אותי,
בשבת האחרונה בבוקר היא חשבה שישנתי ואח שלי עיכב את אבא שלי לבית כנסת,והיא פשוט צרחה על אבא שלי "תחנך אותו עכשיו!!! מה אתה רוצה שהוא ייצא כמוה?!" והתחילה ללכלך עליי שעתיים וזה שבר לי את הלב פי שתיים מהפעם הקודמת ,והתחלתי לבכות בשקט במיטה, אח''כ קמתי ולא דיברתי איתה עד עכשיו.
הכי כואב לי שכולם בטוחים שיש לי אמא מושלמת ואומרים לי איזה כיף לך,"זכית" ואני יודעת את האמת...ושותקת
אני אובדת עצות,ואני לא רוצה לעזוב את הבית
בבקשה תעזרו לי,וסליחה על החפירה